אבני האפוד רעז

ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד לפ" ג ספר אבני האפד האבן השנית שאלות ותשובות השייכות לאבן העזר סימן א משלוניקי יע"א למע' רב רחומאי, הרב המופלא וכבוד ה' מלא המלך דוד נר"ו אשר אור תורתו זורחת בעי"ת סופ'יאה יעא לס' קי"ח שבט התר"סה מעשה שהיה כך היה ר' נשא את לאה והיא חלי"ש בלי זש"ק והן עתה באו לחלק יורשי האשה האשה עם הבעל ולא יש להבעל מעו"ב להחזיר המחצית מהמדודין וחפץ לתת במקומן מטלט' ואמרו לי מעלת הדיינים אשר פה העירה כי הדין הוא שיקבלו יורשי האשה המטל' ע"פ השומא ויורשי האשה אינם חפצים כ"א מעו"ב בעד המדו' וכשאני לעצמי שניתי פרק זה בקצרה כי לא אוכל להתהלך ברחבה כמאז ומקדם דלא צילא דעתאי מטרדות הזמן וכו'. הנה מרן בש"ע ח"מ סי' ק"א ס"ב פסק דאם אין לה מעות אפי' למכור וכו' אלא נותן לו מה שיש לו וכו' ע"ש ובס"ט פסק דשמין כפי מה שיוכל למכרם מיד ופי' הסמ"ע שם דל"ד מיד אלא דשמין אם היה לפנינו איש א' שצריך לו ורוצה לקנות ע"ש וא"כ לא צדקו יורשי האשה בטענתם וכ"פ בס' משפטים ישרים סי' ו' בנד"ז ממש וכ"פ הפמ"א ח"א סי' פ"ג וצ"ג ואף שהביא משם הרדב"ז דס"ל דכשכתב מעו"ב צריך למכר וליתן מעו"ב מ"מ הביא שם למוהרי"בל שחולק עליו, וכ"פ הר"בד בא"הע סי' ס"ז וכ"פ הז"לא ח"ב ע' כתובה ע"ש וא"כ יציבא מלתא ספיר גזרתם ממע' הדיינים. אמנם אנכי מסתפק דבכתובות שלנו שכתוב ונשבע וכו' המעות לפיהן וכו' הרי דהתנה תנאי גמור דיחזיר מעו"ב ובזה כ"ע מודים שהמעיין בדבריהם דרבנן שהביאו מחלוקת בזה למוהריב"ל יראה דה"ד בנדונו דלא היו כותבין כן אלא היו כותבין שהכניסה לו מעו"ב ומלישנא יתירא אנו באים לדון וע"ז כתב מוהריב"ל דתפסת מועט תפסת דה"ד ביש לו אבל בנ"ד דכתבינן כה"ג הוי תנאי מפורש להדייא ובזה לא מצינו מחלוקת וסעד לדברי ממ"ש הז"לא בח"מ אות ז' משם הדב"מ דאם התנה לפרוע מעו"ב חייב למכר וליתן ולא יוכל לדחותו אצל מטלט' שצריכין שומא וזה לכ"ע וכתב שכ"כ מוהריק"ו ומוהרמ"א והרדב"ז והרמ"ע והכנ"הג ע"ש ולא הביא חולק למוהריב"ל כאשר כתב בא"הע אות ך' א"ו כדאמרן וא"כ לכאורה טענת היורשים אמתני ותקיפא ובפרט שיש שבועה ואף אם יהיה מחלוקת ס' שבועה להחמיר ואף שנאמר כמ"ש הז"לא בח"מ שם משם הכנ"הג שאם נהגו שאפי' שמתני כן אין פורעין במעו"ב מנהגן מנהג ע"ש וא"כ ה"ה בהשבון אולי המנהג כן הוא ואנכי לא ידעתי. מ"מ הא סיים הז"לא שם זולת אם נשבע דיקיים השבו' ע"ש וה"ן הרי נשבע להחזיר מחצית המדו' בעין ולא ממטלט' וא"כ טעמא דרבנן סבוראי לא ידענא. ועלה על דעתי לומר ע"פ מ"ש הב"ד באה"ע סי' פ"ג דבהשבון לא עדיף מהאשה עצמה דלא עדיף את מגברא דאתית מינה וכמו דבהיא עצמה אם לא יש מעו"ב לוקח מטלט' ואינו יכול לכוף לבעל שיתן לו דמים אף במדודין כן נמי בהשבון, אך זה יש לדחות דבשלמא אם היה התנאי הכתוב בחייוב ההשבון כתנאי גביית כתובה באשה עצמה ניחא אך כיון שעינינו הרואות שבתנאי האשה כתוב תגבה כל סכי כתובתה במשלם ולא פירש המעות לפיהן והש"ע לפיהן כמו שפיר' בתנאי ההשבון א"כ יש לחלק ביניהם, ומה גם באשה עצמה צל"ע דטעמא דמילתא הוא משום קי"ל כמ"ש הרב"ד בא"הע סי' ס"ז והלא כיון שכתוב בכתובה ונשבע וכו' לקיים הרי לא יוכל לומר קי"ל כמ"ש הז"לא בח"ב אות ה' בהשבון עי"ש. ודרך אגב י"לד דהרב"ד בא"הע סי' פ"ג כתב בפשיטו' דבהשבון אין מנכין שום פחת בש"ע אם עושין