אבי הנחל ג

כו' הוכיח ר"ת מהמדרש פ' בראשית דהלכה כשמואל דנהרא עכיפי' עיברך וכן בכתובות (דף ג) הוכיחו התוס' שם מהא דמגילה (דף יב) מהא דאמרינן שם כאשר אבדתי אבדתי כשם שאובד מבית אבא כך אובד עמך, וכן בב"ב (דף עד) הוכיח התוס' מן המדרש דיש למתים ציצית, וכן הרא"ש פ"ק דכתובות הוכיח מהמדרש דשבת הוי כפנים חדשות, וכן ברא"ש (פ"ג דתענית) הביא ראי' מהמדרש איכה לענין תענית. וכן ביו"ד (ס' רלו) עיי"ש והוא מהך אגדתא דסוטה (דף יב) אותו היום הוחל שבועתי של אבימלך, ועי"ש בט"ז שהוכיח מהא דאמרינן סוטה (דף יג) אם אתה מראה עצמך מוטב, ואם לאו אנו מנוקים כו' ועיי"ש בבה"כ, ועיין בספרי זה (דרוש כד) מה שהקשו הפוסקים על הרשב"א מהמדרש פ' אמור דלמנוחה זו אינם באים, אבל באים למנוחה אחרת, ועיין בפר"ד (דרוש כב) במה שפלפלו הראשונים לענין אונס מהא דאמרינן בשבת (דף פו) מכאן מודעה רבה כו', ועיין במ"ל ברמב"ם שהוכיח מהאגדה דירושלמי ופ"ה דברכות דקאמר היכן הותר נדרו של טל א"ר תנחום סברין מימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו כו' דלא בעינן החלטה באומר שני דברים ועיין בספרי עא דרוש ב', ועיין בפ"ל ברמב"ם פ"ו פה' שבועות שהוכיח מהך אגדה דב"ב (ד' עד) דלא כר"ש שהביא הריב"ש שם, ועיין בברכות (דף סח) בתוס' ד"ה ולית כו' מה שהביאו המדרש (בראשית ס' צ"א) הדא הוא דתימא לב"ה כו' ועיין בברכות (דף מט) ברא"ש שם, ועיין בחולין (דף ב' ) בד"ה אבל כו' מה שהביאו ראי' מהמדרש עיי"ש וכמוהו רבות בתוס' ובפוסקים

והא שאמרו דאין למידין מן האגדה היינו במקום דיש פלוגתא לענין דינא והלכה למעשה וכמו דאמרינן בב"ב (דף קל) ת"ר אין למידין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, ועיי"ש ברשב"ם שהביא הירושלמי ר' זעירא בשם ר' שמואל אמר אין למידין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא, ופירשב"ם כלומר מדברי האמוראים ולא מפי מעשה הכתוב במשנה וברייתא כגון דפליגי רבים עליו עד שיאמר לו הלכה למעשה כו' עיי"ש, אלמא דזהו דווקא במקום שיש פלוגתא, וכן אמרינן בנדה (דף ז) אלא הא קמל"ן דאין למידין הלכה מפי גמרא ופירש"י שאין למידין הלכה לא מתוך משנה או ברייתא, שהאמוראים אחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בורי'

אולם באמת ההלכה והאגדה דא ודא אחת היא, הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא, כי כולם נתנו מרועה א' אל א' נתנם פרנס א' אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, וכמו דאיתא בירושלמי פ"ב דפיאה ריב"ל אמר עליהם ועליהם כו' מקרא ומשנה תלמוד ואגדה כו' כבר נאמרה למשה בסיני כו' וכן במס' סופרים פנים בפנים דבר ה' עמכם פנים של אימה למקרא כו' פנים מסבירות לאגדה

וכבר כתבתי בהקדמתי לספרי ע"י אשר לא הלכתי בדרך הכבושה של הדרושים הבנויים על אדני החקירה, תלי תני' בדלא תני' ומפסקי לקראי ושבקא לקרא דדחיק ומוקי אנפשי', ואני בניתי ויסדתי הדרושים על עיקרי הלכות בבלי וירושלמי, וכמו דאיתא במדרש ש"ה כי טובים דודיך ד"ת כו' דודים זה לזה קרובים זה לזה כמד"א או דודו כו' וסדרתי אותם לדרושים לשבתות וליו"ט להיות דבר בעתו מה טוב, דבר דבור על אפניו, והארכתי בהדרוש מענין לענין באותו ענין וכמו דאיתא במדרש ש"ה נאוו לחייך בתורים בשעה שקורין בד"ת בתוריהן הלכות פסח בפסח כו' ועיין בשילהי מגילה (דף לא) משה תיקן כו' שיהי' שואלים ודורשים בענינו של יום ובמגילה (דף ד) עיי"ש

והנה הקדמתי תחילה הדרושים של אלול ועשי"ת כדי לפתוח בפתח של תשובה וראשית חכמה יראת ה' וגם אותם בניתי ויסדתי על עיקרי הלכות בבלי וירושלמי וכמו דאיתא (בילקוט משלי) לדעת חכמה ומוסר, אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר, אלא אם יש באדם חכמה, הרי הוא לומד מוסר, ואם אין באדם חכמה אינו יכול ללמוד מוסר, וכן בילקוט (שם) ד"א חכמה ומוסר, אם מוסר למה חכמה, אם חכמה למה מוסר, אלא אם למד אדם ד"ת ויושב ומתעסק בהם כל צרכה הרי בידו חכמה ומוסר, ובילקוט קהלת הגדלתי מעשי כו' בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות עשיתי לי גנות ופרדיסים כגון משנת ר' חיי' ור' הושעי' נטעתי בהם עץ כל פרי זה התלמוד שכולל בהם עשיתי לי ברכות מים אלו הדרשות

והנה בכמה מקומות ביארתי המקראות עפ"י ענינים שהם גזירות דרבנן, והוא כי באמת כמה גזירות דרבנן ותקנות נתקנו גם בימי הנביאים, וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו וזה לשונו, גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה, כמו ששמעו בפירוש שנאמר ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי כו' וכמו דאמרינן ביבמות (דף כא) ובעירובין (דף כא) ויותר מהמה בני כו' הזהר בד"ס [וכמו שכתב רש"י בפסחים (דף יז) אשתבוש כהני וא"כ בטומאת דרבנן קא בדיק להו חגי לכהנים וכבר נגזרה טומאה על המשקין בימי חגי הנביא שהוא מאנשי כנה"ג כו' ועיין רש"י בפסחים (דף יט) ובתוס' שם ד"ה לא כו' ובחולין (דף לו) בד"ה אין כו' ודוק, ובשבת (דף קכו) בימי נחמי' בן חכלי' בשנת משנה זו ובשבת (דף ל) אביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו, ובע"ז (דף לו) רב אמר דניאל גזר עליו, וביבמות (דף כא) אמר רבא כו' רמז לשניות כו' רב יהודה אמר מהכא איזן וחיקר ותיקן כו' ועיין תוס' שם ובעירובין (דף כא) בשעה שתיקן שלמה עירובין וכ"ו וכתבו מדכתיב איזן וחיקר ותיקן משמע שתיקן תקנות הרבה, ועיין בע"ז (דף לו) ובפ"ק דביצה (דף טז) ושלחו מכות לאין נכון לו אמר ר"ח למי שלא הניח עירובי תבשילין, ועיין בפסחים (דף עז) דר"ח סובר דשבת ויו"ט קדושה אחת הוא ורבנן הוא שגזרו, ובחולין (דף ה) בד"ה עפ"י הדיבור שאני כו' הקשו דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור כו' עיי"ש ולדעת הרמב"ם דתרומות ומעשרות בזמן הזה דרבנן כמו שכתב (ב"ה תרומות פ"א) התרומה בזמן הזה ואפי' בימי עזרא אינו אלא מדבריהם, א"כ הא דכתיב התרומה והמעשר אתם קובעים אותי אינו אלא מדרבן וברמב"ם פ"א מ"ה חרומות התרומות והמעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בא"י כו' ונביאים התקינו שיהי' נוהגות אפי' בארץ שנער מפני שהוא סמוכה לא"י כו' עכ"ל ובמדרש איכה קראתי למאהבי המה רמוני רשב"י פטר קרא בנביאי האמת שהי' אומרים הפרישו תרומות ומעשרות בבבל, ועיין בקידושין (דף סט) ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנאמר מבני הכהנים כו', ויגאלו מן הכהונה ויאמר החרשתה להם אשר לא יאכלו מקודש הקדשים כו' דמעיקרא אכלו בתרומה דרבנן כו' ופירש"י תרומת חוצה לארץ כו' ואיבעית אימא לעולם השתא נמי בדרבנן אכול כו' ופירש"י תרומות פירות וירק ובנדרים (דף כה) מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו ב"י מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב כו' אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק, ועיין בתוס' ר"ה (דף יב) בד"ה תנא דרבנן כו', ובסנהדרין (דף יב) א"ר יהודה מעשה בחזקי' מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה וכתבו התוס' פי' בקונטריס שנטמאו כו' ואע"ג דטומאת כו' מדרבנן שמא גזרו עלי' ובב"ק (דף פב) עשרה תקנות תיקן עזרא כו' ועיי"ש בתוס' ד"ה אתא כו' והא דאמר בברכות (דף יח) גבי בנייהו דתבר גזיזא דברדא ונחת וטבל לא לד"ת כו' אלא לאכול חולין בטהרה וביבמות (דף ז') מאי חצר החדשה כו' שחידשו בה דברים כו' עיי"ש וכמוהו רבות בש"ס]

ועוד דאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ז) א"ל ר"ג לר"ה כלילא מנ"ל דאסור א"ל מדרבנן דתנן בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס כו' א"ל ר"ח קרא כתיב כה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה, א"ל האלקים מדרבנן אלא חסדא שמך וחסדאין מילך (וכן בירושלמי (ס' פ"ט דסוטה) ריש גלותא שלח שאל לרב חסדאי מהו דין דכתיב בה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה, א"ל הוסרה המצנפת והרם העטרה שמע ר' יוחנן ואמר היא חסד ועילוי חסד], אלמא אעפ"י דבפולמום של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים והאירוס אעפ"כ שבחי' רב הונא וא"ל חיסדא שמך וחסדאין מילך: