אבי הנחל ב

ה ק ד מה. אמר יהושע אייזיק בא"א הרב מוה' יחיאל זצ"ל

הנה זה לי רבות בשנים, אשר הדפסתי בעזה"י ספרי עמק יהושע ועוד זה כמשלש שנים אשר הוצאתי לאור בעזה"י ספרי נחלת יהושע, וכבר כתבתי בהקדמתי לספרי ע"י אשר שמעתי רבים נכספים ומשתוקקים לדעת הדרוש שלי הבנוי על עיקרי הלכות הש"ס והפוסקים, ועושים אזניהם כאפרכסת לקנות להם לב מבין אך שבספרי נ"י הי' כל ישעי וחפצי לבאר הירושלמי ליתן בים ירושלמי דרך כו' ע"כ מפני הוצאות הדפוס כי רבה היא, קצרתי בחלק הב' חלק הדרוש ולא עלתה בידם אלא סנסן אחד שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר

עתה באתי למלאות שאלתם ולרוות צמאונם והי' הצמאון למבועי מים, וכתבתי להם שלישים במועצות ודעת, קושט אמרי אמת, וחברתי ס' אחד, וקראתיו בשם אבי הנחל מפני שהוא מיוסד על עניני הדרוש והאגדה, וכמו דאמרינן בחגיגה (דף יד) וכל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה, ובשבת (דף פז) ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה, ועוד כי שמי ושם אבי בקרבי א' ב' י' הוא ר"ת אייזיק בן יחיאל, ועוד ע"ד הכתוב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים. וכמו דאמרינן בעירובין (דף פא) הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא כו' הנצו הרמונים אלו בעלי הגמרא, ע"כ קראתיו אבי הנחל על שהוא מיוסד להבין פשטי המקראות, ונהרא כפשטי' ליזיל, וגם על עקרי הגמרא הש"ס והפוסקים, עשה הנחל הזה גבים גבים, והנחל ההוא ימלא מים, והני דדלו דוולא, ידלו מים מבורות עמוקים, הנובעים ממקור חיים מעקרי ים התלמוד, כי גאו המים, שאני נחל דרדיפי מיא, ונפישי מיא, נהרא מכיפי' מיברך, ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלי' ולא יתום פריו, והי' פריו למאכל בחידושי הלכות הש"ס ועליהו לתרופה בדברי כבושין המושכין לבו של אדם, ומקרבין את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, לחדשיו יבכר, לעתות השנה לשבתות ולחדשים ולמועדים לעתים מזומנים אשר דרשתי בשבתא דריגלא וביומא דכלה, ובטחוני כי כל אחד ואחד ימצא בו מבוקשו, וכל אחד ילמוד ממה שלבו חפץ, אלו בחידושי הלכות הש"ס, ואלו בהמשכת הדרוש ודברי כבושין נהרא נהרא ופשטי', הני תמלי בחצבא רבה בחידושי הש"ס, והני תמלי בחצבא זוטא בעניני הדרוש, מר כי אתרי' ומר כי אתרי', וכל אחד יתענג על מוצא הנחל אשר לא יכזבו מימיו ונהר. פלגיו ישמחו עיני המעיינים, ובפרט בתוכחת מוסר אשר הוא דבר השוה לכל נפש וע"כ קראתיו שמו אבי הנחל כמו דאמרינן פ"ב דברכות (דף יז) אמר ר' חמא בר"ח למה נסמכו אהלים לנחלים, דכתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כו' לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות

והנה בהקדמתי לחלק ב' מספרי נ"י הבאתי המדרש חזית סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שטעמן וריחן כתפוחים כי חולת אהבה אני כו' תני עד שלא יתלה אדם אוכל מה שמוצא כיון שחולה מבקש לאכול מיני תענוגים, א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל והי' מבקשים לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד כו' א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצוי' והי' אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצוי' וביותר שהם חולים כו' אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות, וביארתי שם הענין שיש ב' מיני מזון, הא' מזון של לחם או חמשת המינים שאדם אוכל לשבוע נפשו, והב' יש מזון שהוא של תענוג כמו פירות ומרקחת דאמרינן ספ"ק סנהדרין לדף יז) שמיני פירא מאירין את העינים והנה אם האדם הוא בבריאות אז אוכל לחם הרבה ולחם לבב אנוש יסעד ופירות אוכל לפרקים להתענג, אבל כשאדם חולה אז אינו יכול לאכול לחם ואוכל יותר ממרקחת ומיני פירות ולחם אוכל מעט שבפירות לבד אינו יכול לחיות וע"ז אומר סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות וכמו דאמרינן בפסחים (דף לו) לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה, ופירש"י גלוסקא גדולה, וכמו דאמרינן התם אשישה א' מששה באיפה רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שטעמן וריחן כתפוחים כי חולת אהבה אני, וכמו דאיתא במדרש לשעבר הי' הפרוטה מצוי' ומבקשין לשמוע דברי הלכות, וע"ז אומר סמכוני באשישות פי' רק סמיכה בעלמא בהלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו האגדות פי' ליתן תפוחים דהיינו אגדות הרבה והטעם כי חולת אהבה אני וכמו החולה שאוכל לחם מעט ותפוחים יותר כמו שביארתי

והנה התוי"ט (פ"ה דברכות מ' ג) כתב הנה בספרי ל"ח כתבתי דמשום שהראו לי במדרש רבה דלמדונו רבותינו כו' אך עתה שבתי וראיתי שאין למידין הלכה ממדרש רבות שהרי במדרש פ' בראשית (ספ"ח) מייתי למתניתין דספ"י דיבמות דריב"ב אומר שעל שניהם הוא אומר פרו ורבו וקאמר עלה רב דימי ורב יצחק בר מריון בשם ר' חנינא דהלכה כוותי' ואנן לא קייל"ן הכי וכן בירושלמי (פ"ב דפיאה ה' ז) אין למידין מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספתא אלא מן הגמ' עכ"ל, אך באמת אין זו תמיהה במה שפסק המדרש דהלכה כריב"ב. דהא אמרינן ביבמות (דף סה) דאיתמר ר' יוחנן וריב"ל חד, אמר הלכה כריב"ב וחד אמר אין הלכה כריב"ב, ובירושלמי (ספ"ו דיבמות) ר ירמי' ור' אבהו בשם ר' חנינא הלכה כריב"ב, והוא כמו דאיתא במדרש ר"ד ור"י ב"י בשם ר' חנינא כו' ואע"ג דבש"ס דילן מסקינן דאין הלכה כריב"ב זה נמצא פעמים רבות דבירושלמי פוסק כחד תנא ובש"ס דילן פוסק כאידך תנא [והמדרש אזיל בשיטת הירושלמי ועיי"ש במדרש ס' בראשית (פ' יט) ר' שמואל ור"א בשם ר' חנינא בן נח שבא כו' עיי"ש והוא כשיטת הירושלמי פ"ק דקידושין, ולא כמו דפסק הש"ס דילן בסנהדרין (דף נט) עיי"ש, ועיין בחולין (דף ז) בתוד"ה הא כו': אולם באמת מצינו כמה פעמים בתוס' וברא"ש שמביאין ראי' לענין דינא מאגדות כמה תילי תילין של הלכות והילכתא גיברתא איכא למשמע מינייהו, (ועיין בגיטין לדף עז) הביא הרא"ש רא' לעינין ,דאשה כשירה לעשות ציצית שהיא דב"ב(דף עד) דנפקא ב"ק ואמרה מאי עבידתי' בהדא קרטליתא דדביתהו דר' חנינא בן דוסא דעתידא למשדי חבילתא לצדיקי לעלמא דאתי ובסוטה (דף לו)פלפלו בזה התוס' בהא דאמרינן שם באגדה דאמר יוסף לפרעה אתשיל נמי אדידך אע"ג דלא ניחא לך ועיין בספרי ע (דרוש ג) ובע"ז (דף ל"ג) הוכיחו התוס' והרא"ש ממדרש מגילות אסתר לענין הדחה ג' פעמים עיי"ש וכן בבכורות (דף כו) באוס' ד"ה אי