אב בחכמה ז

הפסק הראשון בדין חליצה ע"י שליח

תשובה

ווארשילאווקא, פלך פאדאלסק

כבוד הרב הג' כו' מו"ה עקיבא זבארסקי שליט"א האב"ד דק"ק הנ"ל יהי ד' עמו ויעל

, ע"ד השאלה נידון האשה גיטא בת יהודא אידל שהיא בפה אמעריקא וזקוקה ליבם מעירו שהוא במדינת סאוועט ומלבד ההוצאה מהנסיעה הגדולה והרבה אשר לא תוכל האשה שאת, הנה עוד כבד הדבר מצד המדינה כי מאז כאשר עזבה ונסעה מביתה לא נסעה בהכשר ברשיון המדינה ולכן עתה בבואה יהיה עליה משפט בזה ונקל מאד שיהיה עליה גם משפט מות לאשר במדינה ההיא אין עוד חוקים קבועים לדון ולשפוט רק כפי רצון הקאמיסארין, ומלבד זה הלא האיש או האשה אשר יבואו מאמעריקא לשם יחשדוהו במרגל, לראות הנהגת הסאוועטים ועלול הוא לפול בפח ומלבד זה הנה לאשר הממשלה הסאוועטית נתפשה במינות ואפיקורסות גם להכעיס יצחקו וילעגו ממצות התורה וממאנים ליתן חליצה לזאת יתמשך הענין ויתארך הזמן. זמנים טובא משמע, עד אשר יפעלו שיתן חליצה והאשה תצטרך להיות נעה ונדה בארץ לא לה עתה וזרה לרוחה ומי יודע כמה, ולכן מגודל פחד זה הנשים הזקוקות ליבם ממדינת סאוועט ימאנו מנסוע לשם ונשארים בלי חליצה כלל. ובמשך הזמן יקרב אליהן איש חפשי פורק עול תורה ונושא אותה בלי חליצה, כאשר ראינו כמה פעמים ולזאת תפול השאלה הנחוצה אם אפשר הדבר שתהיה חליצה ע"י שליח היינו האמירה, יתכן שתאמר היא מקודם לפני בי"ד דפה מאן יבמי להקים וכו' ומובן הדבר כי זה יהיה כאשר יקבלו מכתב מהבי"ד של העיר שיבם שם שהוא אינו רוצה ליבמה ויכתבו הבי"ד דפה לשם שהיא אמרה מאן יבמי וכו' ויאמר הוא לא חפצתי לקחתה או אולי ע"י ראדיא שנתחדשה בימינו כי ישמעו מרחוק קול דברים ממש אבל החליצה והרקיקה יהיה ע"י שליח

ענף א'

תשובה. הנה הערוך לנר ביבמות (ק"ו.) בפירש"י בד"ה גט מוטעה דאפשר ע"י שליח נסתפק למה לא נימא בחליצה דאפשר ע"י שליח דידה ובס' יד שלמה מהרב ר' שלמה הילל דיין בווארשא יצא להלכה לחלק כן דהא דלא מהני שליחות בחליצה זהו בשליח של החלוץ דמצוה שבגופו לא מהני שליחות כמ"ש ת' רי"ד בקדושין וקצה"ח סי' קפ"ב. גם החליצת מנעל מעל רגלו אי אפשר בשלוחו דהא ההנחה על הרגל הוי מידי דממילא ודמי להנחת תפילין משא"כ האשה שפיר יכולה לעשות שליח ובתשובת מהרש"ם ח"א סי' י"ד הביא דברי הרשב"א בחולין י"ב בסוגיא דשחיטה אי בעי כוונה דהביא שם בשם מורו הר"י, וז"ל שכל דבר שאפשר לעשותו ע"י שליח הוי עומד על גביו כוונת העושה ומדין שליחות, אבל דבר שאי אפשר לעשותו ע"י שליח אף עמידת בן דעת העומד ע"ב לא מעלה ולא מוריד במקום שצריך כוונה, והילכך חליצה שאי אפשר לעשותה ע"י שליח לא מהני עמידת בי"ד העומד ע"ג והיינו טעמא דשוטה שחלץ חליצתו פסולה (שהביא שם לעיל בשם התוספתא פי"א דיבמות) אבל גט שאפשר למנות שליח וכו' ומה שאמרו דבי ר' ינאי טעם חרש וחרשת לפי שאינן באמר ואמרה ולא אמרו משום שאינן בני דיעה נינהו לרבותא אמרו כן וכו' הרי מפורש טעמא דחרש וחרשת משום דלאו בני דיעה נינהו וכיון דא"א חליצה ע"י שליח לא מהני החליצה א"כ היינו טעמא דחרשת. וגם הרי מפורש בתוספתא שם וז"ל והחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה וחולצת מן הקטן וכו' וכיון דהר"י מפרש טעמא כשוטה שחלץ משום דא"א ע"י שליח א"כ גם הא