עצמות יוסף על קידושין מז

בבגדי לבן בחוץ מעכבא אבל לעולם דבעלמא היכא דאיכא עכובא לא דרשינן ק"ו. ונראה לתרץ דשפיר קאמר רבינו שמשון ז"ל ומה שהקשיתי אין נראה כדאי להקשות שנא' דוזאת אתא עכשיו למעט מאי דהוה ס"ל מעיקרא דהיכא דכת' עכוב' דרשינן ק"ו דהיכי ממעטים ואדרבא נאמר להפך דוזאת לגופיה דוקא הוא דאתא דחק' הוי בפנים דוקא והסברא במקומה עומדת הא לאו הכי דרשינן ק"ו נר' דהיכי דאמרי' הכא כדדרשי' הק"ו וחקה אתא לשאר מילי כמו כן צ"ל בעכובא דככה ולשם דרשא אתא ולהכי לא שני שאני התם דדרשינן ק"ו אף על גב דאיכא עכובא משום דאיכא ענינים אחרים בפרשה והתם קאי. ואידך לה ולא לה ולחברת' וכו' הא דלא קאמר אלא נראה דאשינויא קמא נמי סמיך אדרש' דככה וכן כדי לי' מהא דהנעל כלהו תלת איצטריכו לכך ובהכי ניח' לי מה שפירש"י בריש פירקין כשעושה ק"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט כתב ז"ל דילפינן לקמן בהאי פרקין כתיב לה ולא ליבמה ולכאורה נר' מהסוגיי' דמה"א והנעל נפקא ולמאי דפרישית אתי שפיר ואימא לה לשמה קשה דלא הי"ל להקשות בלשון ואימא שהוא לשון מסופק אלא הי"ל להקשות ולומר האי מבעי' ליה לשמה וכמו שפרשינן לעיל ה"ג האי מבעי' ליה וכו'. ונראה דהמקשה הוה ס"ל דמחד לה נפקי כולהו דרשות ומשום הכי פריך בלשון ואכתי וכו:

לה ולא לה ולחברתה פירש רש"י שתי נשים ששמותן שוים וכו' ובסמוך כתב אם כתב פלוני מגרש פלונית וכו' יל"ד למה כתב למעלה ששמותן שוים וכו' ועיין. נעלו אין לי וכו' ק"ל אמאי לא דרשינן דרשות איפכ' ונימא דנעלו אתא למעט נעל של כל אדם דהכי משמע נעלו ונעל אתא לרבות אפילו שאינו יכול להלך בו וקטן שאין חופה את רגליו והמסולים שאין לו עקב. ונראה דזה אין סבר' דכיון שהוא קטן או גדול וכיוצא בזה לא מיקרי נעל כלל ואין סברא שיהא ראוי לחלוץ בו מתנ' ע"ע נקנה בכסף וכו' מלישנא דמתני' דקתני בשטר נר' דבע"ע הנמכר לישראל איירי דקנה אותו הישראל בשטר ויל"ד על דבר' רש"י ז"ל שכתב ז"ל ובגרעון כסף כדכתיב והיה כסף ממכרו וכו' דלמה הביא פסוק דכתיב גבי ע"ע הנמכר לכותי ולא הביא הפסוק דוהפדה דמינה יליף ע"ע הנמכר לישראל משום דאיתקש לאמה, ונר' דרש"י ז"ל לא הביא הפסוק הזה כ"א ללמוד ממנו מציאות הגרעון היכי הוי דמוהפדה לא שמעינן מינה היכי הוי אבל מכסף ממכרו במספר השנים ידעינן ענין הגרעון בתכלית. יתירה עליו אמה העבריה וכו' פירש"י כדילפינן מויצאה חנם ואע"ג דלעיל ילפינן לה מאין כסף דמויצאה חנם נפקא לן לימי בגרות נראה שלשונו של רש"י אינו בדיוק ולסיפא דקרא אזיל:

גמ' ע"ע נקנה בכסף מנלן קשה דמאי בעי מנא לן דמק"ו ילפינן לה מאש' שאינה יוצאה בשנים ויובל נקנה בכסף ע"ע שקונה עצמו בשני' וביובל אינו דין שיה' נקנה בכסף מה לאשה שכן יוצאה במיתת האדון שפחה כנענית תוכיח מה לשפחה כנענית שכן נקנית במשיכה וחזקה אשה יוכיח ונר' דאיכא למפרך מה לאשה ושפחה כנענית שכן כספן מאכילתן בתרומה משא"כ בע"ע שאינו קנוי קנין עולם כדאמרינן לעיל דף ד' ועדיין נר' דאיכא למימר אמה העבריה יוכיח שאין כספה מאכילתה ואתי מתלת ותירוץ קושי' זו ית' במה שאתרץ לקושי' אחרת שקשה בהא דבעי לקמן מוכר עצמו מנלן ואמאי לא יליף ליה ממכרוהו ב"ד וכי תקשה ותאמר מה למכרוהו ב"ד שכן הוי בע"כ ע"ע הנמכר לכותי יוכיח מה לע"ע שנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון מכרוהו ב"ד יוכיח. לכן נראה לפרש דמק"ו לא מצינן למילף קנין מחודש לישראל יוצא מן הכותי דאמרי' בבכורות מדישראל בחדא אף כותי בחדא הלכך כיון שיש קנין אחר מפורש בו ליכ' למילף קנין אחר אם לא פרשו הכתוב בהדי' ודכותה כתבו התוס' בסוף דיבור הואיל וכל קניינו בכסף ואע"ג דהתוס' לא כתבו זה אלא כדבעינן למילף מכותי מ"מ הסברא דמה ישראל בחד' במקומה עומדת ובזה ניחא לי מה שקשה לי על דברי רש"י שפי' גבי אשכחן ע"ע וכו' הואיל וכל קניינו של כותי בכסף ולא במשיכה וכו' כנר' שקושיית התלמוד היא דכיון דמצינו ביה ביש' קנין משיכה מנלן שנקנה בכסף והנה כשבקש טעם שיהא נקנה בכסף מקרא דוהפדה אכתי תקשי מנלן שלא יקנה ג"כ ע"ע במשיכה דומיא דמטלטלי כיון שלא מיעטו קרא בהדיא ואין לומר דאה"נ שנקנה במשיכה מדלא קתני ליה במתני' ולקמן בגמ' לא קאמר דשייר מתני' משיכה אלא ע"כ אית לנו למימר כל כמה דלא מרבה קרא בהדיא אין להביאו ובשלמא אם לא היה מפרש כסף הייתי אומר דנקנה במשיכה אך קשה דכיון שנקנה בשטר למה יהא קונה אותו במשיכה ואי משום דמה שקונה במטלטלין הוה ליה כאלו כתוב בהדיא גבי ע"ע לפי האמת ג"כ מנלן שלא יקנה עבד עברי במשיכה וצ"ע. אמר קרא והפדה מלמד שמגרע מפדיונה פרש"י דאי לא קנאה בדמים מאי מגרע' וכו' ולכאורה נר' דאינו הכרח דאפשר שקנאה בשטר ואח"כ נתן לה דמים ועכשיו שפיר חגרע' מן הדמים שנתן בעבורה שוב ראיתי בהריטב"א שהקשה כן לרש"י ז"ל ותמהתי עליו ז"ל שזאת הקושיא קיימא על דברי בטל התלמוד עצמו שבא בבירור בלשונו ז"ל לעיל דף י"א אהא דבעי לאוכוחי דינר לב"ש מקרא דוהפדה אי אמר' בשנמ' דיהב לה דינר היינו דמגרע' ומאי מוכח מהתם דהוי דינר לב"ש דאפשר דקנאה בשטר מגרע' מהדמים שנתן בעדה דוק תוס' הואיל וכל קנינ' כו' מ"ש התוספו' דבמסכת ע"ז אמרינן דלכ"ע משיכה בכותי קונה היינו רבינא וגם רב אשי שהיה מסופק מעיקרא אבל ודאי אליבא דר"ל דמשיכה מפורשת בישראל מן התורה משיכה בכותי אינה קונה והנה עתה מחדש בא אלינו תשובות הריב"ל וכתב בזה ז"ל ואמת דלכאורה נראה דדברי התוס' סותרות זו את זו דמעיקרא קאמרי דמכסף מקנתו אתא לאפוקי שטר כנראה דאי לאו מיעוט' הוה אמרינן דה"ה שטר והדר קאמרי דיש' גופיה לא קני ע"ע בשטר אלא משום דאיתקש לאמה ואמה לאחר' כנר' דאי לאו הקישא לא הוה אמרינן דישראל גופי' קני ע"ע בשטר עכ"ל ול"נ שמ"ש לאפוקי שטר היינו משום דלא מצינו ישראל גופיה דקני ע"ע בשטר אלא משום דאיתקש לאמה וכו' ולפ"ז אמרינן דמכסף מקנתו הוי לאפוקי שטר דאל"כ הייתי אומר ה"ה שטר עוד כתבו בשם ר"ת הואיל וכל קניינו של כותי בעבד עברי וכו' לאפוקי שאינו קונה בשטר וכו' וקשה כיון דדעת המקשה באומר הואיל וכל קניינו וכו' כבר אסיק אדעתי' הקישא דע"ע לעבריה ומש"ה קונה בשטר מה שאין לו' כן בכותי א"כ מאי בעי בסמוך אשכחן אמה העבריה וכו' כיון דכבר אסיק אדעתי' הקיש' דע"ע לעבריה:

ונראה דהבעיין היה יודע הדין שהישראל קונה בשטר ולא הכותי אבל לא היה יודע טעמו של דבר מהיכי ילפינן ליה והתוס' הזכירו ההיקש משום שלפי האמת משם ילפי' לה עוד כתבו בשם ר"ת דאפי' בקרקעות כותי אינו קונה בשטר וראיה מפרק חזקת הבתים וקשה בעיני דמההיא דחזקת הבתים נר' דאין ראיה כלל לומר שכותי אינו קונה בשטר דלעולם שהכותי קונה בשטר ג"כ וטעמא דהתם הוי משום דכיון שהכותי אנס וידו תקיפ' מיד כשקבל הכסף מסתלק עצמו ואינו ממתין לכתיבת השטר אבל הישראל הקונה לא סמכ' דעתי' מימר אמר כיון שהכותי אנס יבטל מכירתו אבל בכתיבת השטר סמכה דעתיה וכיון שכן אין הכרח משום דאין קנין שטר לכותי ואעפ"י שאמרוהו התוספות בלשון משמע עם כל זה נראה דאין משם משמעות כלל עוד כתבו וא"ת דק"ו מכותי וכו' אין להק' מה לע"ע הנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון דשפחה כנענית תוכיח וכו' עוד קשה דאיכא למפרך מה לכותי שקונה ע"ע בכסף שכן קונה מטלטלי במשיכה תאמר בישראל שאין לו קנין זה ג"כ בע"ע לא יהיה לו קנין כסף ודוחק לומר דלא פרכינן אלא פירכא השייכ' בע"ע לא פירכ' דמעלמא ונר' דישראל הקונה אמה העבריה יוכיח שעם שאין לו קנין משיכה במטלטלין קונה האמה בכסף כמו כן הכא בע"ע והוי יוכיח מבחוץ הביאוהו התוספות בחולין רמזתיהו למעלה בדיבור ספר כורתה אי נמי לא היה לנו שום פירכא בק"ו זה נראה דכוונת התוס' היא להקשות בלשון הגמ' דאמר אשכחן ע"ע הנמכר לכותי הואיל וכל קניינו בכסף וכו' כנר' שמטעם שקניינו בכסף ולא בשטר קונה בכסף אבל הישראל שקונה בשטר לא יקנה בכסף ולכך הוקשה להו דזהו טעם לפגם שאין טעם קניית השטר לשלא יקנה בכסף והדברים ק"ו מה כותי וכו' ולענין מסקנא דמלת' נר' דהכי הוי דאמה העבריה