עצמות יוסף על קידושין קלא

ס"ל הכל במשמע אפי' עגל וטלה למה לי לרבויי חלב פרה ורחל וכו': ותימה השתא דרבי מאידך גדי אפי' עגל וטלה וכתב אידך בחלב אמו ע"כ כל חלב רבי קרא אפילו חלב עגל וטלה ומינה נשמע בין אחותו גדולה בין אחותו קטנה. ונראה דבשלמא אי משמעות גדי הוה כולל אפי' עגל וטלה גם בחלב אמו הוה כולל דקאי אמו ג"כ בין אחלב עגל או טלה מין בשאינו מינו כדפרישית לעיל אבל השתא דלא הוה אלא מייתורא דקרא אמרינן דמקרא לא רבינן אלא מאי דהוה סברא דנהי דמגדי רבינן הכל אבל מבחלב אמו לא רבינן לאחותו קטנה

א"ה אחותו גדולה נמי וכו' מקטנה ומחיה מצי למפרך דתיתי אחותו גדולה לפי' ששמע רש"י ז"ל ובקל ית'. ולפי' ה"ר יוס' ט"ע שכתב רש"י ז"ל צ"ל דכ"ש דאחותו קטנה אתי מביניי' לאו היינו מק"ו כמו שמפר"י אלא ממה מצינו ואי קשיא לך א"כ מאי בעי הוא עצמה בחלבה מנין נימא דממה מצינו דאמו אתיא ולא בעי לאתויי מק"ו דאיכא כל הנך יוכיח דלקמן ונראה דאה"נ והוה פריך ליה הפירכא דלקמן שכן ב' גופים כו' אלא דנחית למעבד ק"ו וכל כמ' דמצי לקיומי' מקיים הק"ו עד דסתר ליה רב אשי ובסותרו נסתר נמי המה מצינו ולפי' רב יוסף ט"ע דהאי תנא היינו תנא גופיה דלעיל יש לדקדק דהתנא דלעיל קאמר מקרא תניינא פרה ורחל נכנסה עמו לדיר ואמאי נימא תפסת מועט תפסת ואולי איירי ברחל שלא נכנסה לדיר ודוחק

היא עצמה בחלבה מנין התוס' כתבו למעלה בד"ה בחלב פרה דפרה בחלב עצמה הא דרשינן לעיל כל מקום שנאמר גדי וכו' והשתא בעי היא עצמה בחלבה מנין ונראה דמ"ש התוס' בחלב עצמה היינו חלב מאמו אבל היא עצמה בחלבה לא ידעינן אלא מבחלב יתירה

ומה במקום שלא נאסר פרי עם פרי וכו' לכאורה נראה דעביד ק"ו משחיטת אותו ואת בנו וה"ק שחיטת אותו ואת בנו שאין פרי עם פרי אסור בו פרי עם האם אסור בו בישול שנאסר פרי עם פרי אינו דין שנאסר פרי עם הא' ולפ"ז מ"ש רב אחדבוי סוס בן סוסים ה"ק רביעה יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האב

ופריך התם זרע האב הא גרים וכו' יש לתמוה דאעפ"כ הא שפיר פרכי' מיניה דחומרא מיהא איכא ונראה דה"ק דהכא לא הוי טעמא משום דהוי פרי עם פרי כלל אלא משום קורבה האב הוא דגרים תדע לך דהא אי הוי אפכא וכו' ופריך רב אשי מה לפרי עם פרי משום דהוי ב' גופים יש להקשות דאי פריך אריש דינא דהוי שחיטה לא הול"ל אלא מה לפרי עם הא' דהוי ב' גופי' ואם נאמר דשפיר שייך פירכא אלא דאיכא למעבד הק"ו כי היכי דעביד לעיל באידך ברייתא ונימא הכי ומה פרי עם פרי דאינו אסור בשחיטה אסור בבישול פרי עם האם דאסור בשחיטה א"ד וכו' והשתא שייך שפיר למפרך אריש דינא מה לפרי עם פרי שכן ב' גופי' אכתי תקשי דכי מעיינן שפיר נראה דאק"ו דשחיטה ליכא למימר מה לשחיטת אמו שהם ב' גופים דזה אינו חומרא בענין השחיטה והפירכא היא מה לשחיטה שכן נוהג בב' גופי' וזה אינו חומרא בענין שחיטה כדפרישית נמשך מזה דליכא שום פירכא בהך ק"ו אלא אסוף דינא ולכן כ' בעל הלכות עולם שהוא כלל מחודש מצינו דוגמתו בתלמוד ונראה לי דעיקר הפירכא הוא דיו אסוף דינא וז"ש מם לפרי עם פרי דסוף דינא דבישול שהם ב' גופים וכיון שכן דיו שיהא אמו בב' גופים ואע"ג דמפריך ק"ו אמרי' דיו לרבנן ואי אמרינן דכוונת רב אשי למפרך דיו ניחא נמי מאי דאיכא למפרך בהך דפריך רב אשי שכן ב' גופים דנראה שהיא פירכא מסתברא ומבליעין אותה בתוך הק"ו ונימא ומה שחיטה שלא אסר בה פרי עם פרי עם היות שהם ב' גופים נאסר פרי עם האם בישול שאסר פרי עם פרי א"ד וכו' ואע"ג דבסוף דינא דאמרי' בישול שאסר פרי עם פרי לא מצינן למימר אע"ג דהוי ב' גופים דאדרבא משום דהוו גופים הוא דאסרן מ"מ כיון דמקיים הוא הק"ו דריש דינא דהיינו פרי עם פרי שלא נאסר בשחיטה אע"ג דהוו ב' גופים נראה דשפיר מבליעינן ליה בתוך הק"ו כמה שפירשתי דכונת רב אשי דהוי דיו אסור דינא כנ"ל ולזה לא אמר רב אשי אעיקרא דדינא פירכא כדלעיל

תוס' עד שיפרוט וכו' וי"ל דה"א דאתי למעוטי נתינה דגוי ולדבריהם ז"ל אי הוה כתיב לגר תתננה או לנכרי ולא עוד הייתי ממעט הקדמה לענין מכירה וה"ק דדוקא בנתינה הגר קודם אבל במכירה זה וזה שוים ולכאורה נראה לדקדק בדברי התוס' במה שכתבו דמסברא בלא שום קרא ידעינן להקדים שהם אמרו לקמן דבגר ה"א דלא לספו ליה וכו': ונראה דדוקא בלא שום קרא הוי סברא הכי אבל בתר דכתיב קרא ה"א דאתא למעט לגר דלא לספו לי' וכו'

ובשמעתין פי' רש"י ז"ל דטעמי' דר"מ מדכתוב מכירה ונתינה באמצעי וכו' דאי דוקא כר"י ה"ל למכתב הכי תתננה לגר ותמכרנה לגוי: ויש לדקדק לר' יהודה או דכתב רחמנא לחלק למה לי לכתוב הכי תתננה לגר ותמכרנה לגוי וה"מ אמרי' באיזה נשך דאי הוה כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית הוה משמע נשך דכסף ורבית באוכל: ונראה דאה"נ אלא כתב או בהדיא לחלק ואה"נ דמשמע נמי הכי לחלק וזה אינו ממה שיקשה לרבי יהודה אמאי כתב או ולא כתב בגוונא אחריתי

אמר קרא כי קדש הוא. יש לדקדק לשתוק מלא תאכל כל תועבה וידעי' ליה מדאיצטריך כי קדש הוא לו' דאין מעשיה קדש: ונראה דאי לאו כל שתעבתי הייתי מפרש לקרא לחומרא כרבי יוחנן הסנדלר דאלו נערות דדריש מה קדש אסור אף מעשה שבת אסור א"נ הייתי אומר דמשום חומרא דשבת הייתי אומר דמעשה שבת אסור להכי איצטריך כי קדש היא למעט: עוד קשה לי מאי פריך משב' דשאני שבת שאינו גוף הדבר הנאכל אלא הבא מכחה קדש וכדאיתא בגמרא לקמן: ונראה דשבת כפי האמת דמי ממש לבישול וכמ"ש התוס' אלא שהם ז"ל הודחקו ומשום דאינה ניכר וכו' ואי לא הוה קרא דקדש היא לכם הייתי אומר דאסורים כל מעשה שבת מכל שתעבתי לך ודמי ממש לבשר וחלב ולהכי איצטריך קרא למעט ולומר דכיון דאין ניכר המעשה שנעשה בשבת לא דמי לכל שתעבתי

ולרבי יוחנן הסנדלר דדריש מהיא קודש שכל מעשה שבת אסורי' צ"ל דחורש בשור ובחמור וחוס' פי פרה דטעשיהם מותרי' ואינו אסור מכל שתעבתי לך ולדידיה ליכא ק"ו בשבת היינו טעמא משום דמסברא אית ליה דלא דמי לכל שתעבתי לך דהתם אין האיסור עצמו נאכל אלא הבא מן הזריעה וק"ל

מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם פן תקדש וכו' קשה לי לשתוק מפן תקדש ללמד היתר בכלאי זרעים וההיתר ידעינן מהקיש' דכלאי זרעים לכלאי בהמה ואסור בכלאי הכרם מכל שתעבתי לך זה הקושיא קיימא לתירוץ בתרא שכתבו התוס' בד"ה פן תקדש: ונראה דאי לא הוה כתיב פן תקדש הייתי מקיים היקישא להיתר אכילה ומכל שתעבתי לך הייתי או' דאסורי זרעים באכילה אבל השתא דכתיב פן תקדש להתיר ע"כ מהיקש שמעינן דגם לאכילה מותר: ולתירוצא קמא שכתבו התוס' דבלאו הכי פריך שפיר צ"ל דמהיקשא דזרעים לכלאי בהמה ידעינן וכלאי זרעים מותרים בין באכילה בין בהנאה משום דאין היקש למחצה

וכלאי בהמה גופייהו מנלן וכו' אי לא הוה קרא דכלאים מפורש הייתי או' דאיצטריך היקשא לאקושי כלאי בהמה לכלאי זרעים מה זרעים באכילה אסירי ובהנאה שרו וכמו דפריך לעיל ואימא וכו'

מדאסר רחמנא כלאים לגבוה אין לדקדק לעולם דלהדיוט נמי אסור ואיצטריך למיסר דאי לא הוה אסריה הייתי ממעט כלאים לגבוה מדכתיב אלה גבי קדשים למעט כל קדשים שנעבד בהם עבירה דמותרים וה"ה כלאים וכ"ש דלהדיוט הוה שרי ואיצטריך למיסר כלאים לגבוה וכ"ש דלהדיוט אסור ונראה דא"כ הוה ליה למכתב איסור לגבי הדיוט ומכ"ש הוה ידעינן דלגבוה אסור וכה"ג פי' ר"י בפרק כל האסורין גבי טרפה מנלן

שילוח הקן ליתסר וכו' אע"ג דבפרק שילוח הקן דריש מתשלח דאפילו לדבר מצוה תשלח ואינו דוחה עשה דמצורע לא שמעי' מיניה דלגבוה אסור דנהי דישלח הצפור לקיים מצות שילוח אבל אם הקריבה שתהא אסור' לגבוה לא שמענו להכי הוצרך לתרץ לא אמרה תורה שלח לתקלה ובמה שפירש"י ומתחילה הוא מותר יאסר וכו' יש לדקדק דהא זרעים בשר בחלב מתחילה כל מין ומין היו מותרים ונראה דהתם לא מקרי זרעים אלא אחר התולדה הנמשך מהם וכן בשר וחלב וצ"ע: תוס' חורש בשור ובחמור ויש שפי' וכו' וספרים אלו הם לפי הפי'