עצמות יוסף על קידושין קל

ומ"ד לוקה דהא אפקי' יש לדקדק אמאי לא קאמר דשאני הכא דרב' גדי כי היכי דקאמר לעיל שמואל ובקל ית'

מיתיבי המבשל וכו' חייב יש לדקדק דילמא הכא בבישול דוקא חיי' לא באכילה ומשום דאין איסור חל על איסור ואי פריך אלישנא קמא דכי היכי דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי היכי כתב רש"י ז"ל אלמא אף על גב דאסירי וקיימי אתי איסור בשר בחלב וחייל עלייהו כנראה דמטעם איסור חל על איסור פריך ונרא' דס"ל למקש דבישול דקתני בברייתא היינו אכילה נמי דומיא דרישא דקתני המבשל במי חלב פטור והיינו נמי אפי' אכלה כמ"ש התוס' דפטור אבל אסור וכו' דאין לומר דנקט רישא בישול משום סיפא דזה נראה לו דוחק וצריך לתת טעם לרש"י ז"ל למה כתב אלמא מריבויי דגדי נפקא לן וכו' ופשוט הוא

תוס' כיון דעל אכילה וכו' תימה וכו' אע"ג דמ"ש התוס' הוא הלשון השני דקאמר ואי אימא וכו' כונת התוס' להקשות כן משני טעמים אי משום חומרא אי משום דטפי הוה למילף אכילה שלא נזכר בכתוב מבישול שנזכר ממה שנלמוד בישול הכתוב בהדיא מאכילה שלא נזכרה בכתוב. ת"ר בחלב אמו וכו' אין לי וכו' פרש"י כלו' עז:

הכונה נר' פשוטה דלא בעי למימר אין לי אלא בחלב אמו אמו מדוייק דא"כ הוה ליה למבעי בחלב גדי בעז שאינו אמו ממש מנין אלא ודאי דאין לי אלא בחלב אמו דקאמר היינו כלו' עז:

והכונה לרש"י ז"ל דהאי תנא ס"ל דגדי הוא דוקא וכיון שכן גם אמו דכתיב ביה הוי אמו דוקא דגבי' מעוט כתיב וגדי אחרינא דרוב' אפי' שאר בהמות כגון עגל וטלה היינו עגל במינו וטלה במינו אבל פרה ורחל בגדי לא שמענו כי אם מיתורא דקרא דבחלב אמו ולמין בשאינו מינו מהני לן הק"ו דלמין במינו מגדי אחרינא דרבי שמעינן ליה ומה שפרש"י דאי ס"ל האי דגדי הכל במשמע אפילו עגל וטלה למה ליה לרבויי חלב וכו' פירוש דאי הוה רבוי וגבי רבוייא כתיב בחלב אמו ע"כ היה, פירושו דאמו קאי אמין זה כמין אחר מדלא כתיב בחלב אמם וקאי אמו של גדי לכל מין ומין דמרבינן מיניה דבמין בשאינו מינו אסור ומשום דסבירא ליה לתנא דהוי דוקא ומעוטא כתיב גביה משום הכי איצטריך בחלב אמו אחריני ואידך לברייתא דלקמן והשתא התוספות ורש"י ז"ל פליגי בהכי דלרש"י ז"ל אי גדי הוה כולל גם מבחלב אמו הוה שמעינן מין בשאינו מינו ולבעלי התוס' ז"ל לא שמעינן מאמו אלא אמו של כל מין ומין בפני עצמו ולהכי צריך קרא יתירה ובין לדעת התוס' בין לדעת רש"י במין אחד בפני עצמו כגון גדי בגדייה שמעינן ליה מגדי אף ע"ג דלא כתיב רבוייא דבחלב אמו:

ויש לדקדק אמאי לא עשה התנא הק"ו בגדי ועז דעלמא שאינו אמו ולא נאסרה אמו בהרבעה ונאסר בבישול והשתא ל"ש למיפרך מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה ואין לומר דלהך ק"ו איכא למימר בהמה טמאה יוכיח דהא איכא פרכא שאפי' בשרה בחלב עצמה מותר משא"כ בפרה בחלבה דאיתרבאי מגדי וכמ"ש התוס' וכמו דפרישית גם לרש"י ז"ל ועוד דהתם שאני שאין איסור חל על איסור ורש"י ז"ל דקאמר ולהכי נקט וכו' דפעמים מקשה על סוף הדין כגון דקתני סיפא פרה ורחל וכו' לדוגמא בעלמא נקטינן לאשמועינן כלל במדות דפרכינן אסוף דינא ג"כ כי הכא אי הוה מקשה הכי אבל ודאי שאין הפרכא במקום הזה כלל ואיכא למימר דהך ק"ו פריכא הוא ואיכא למימר מה למין במינו דין הוא שיהא אסור בבישול שכן יש במינו אסור שחיטה כגון אמה ובנה מה שאין כן בפרה ורחל בגדי דלעולם לא אתי לכלל אסור זה. אך קשה דנהדר הק"ו למקומות ולא שייך הא פירכא ונימא ומה אסור רביעה שאינו נוהג בעז וגדי דעלמא נוהג בפרה ורחל בחיה איסור בישול וכו' והשתא ליכא למימר איסור שחיטת אותו ואת בנו יוכיח שנוהג במינו דהא מגדי שאינו אמו עבדינן ק"ו ובשלמא פירכא שייך ביה וליכא למיפרך מה לאסור רביעה שכן נוהג בבהמה טמאה דאיכא למימר איסור בשול בשר טמאה עצמה יוכיח שאינו נוהג בטמאה ונוהג בפרה ורחל וכו':

ונראה דכך פריך מה לאמו בגמרא ה"ק דהך ק"ו לא יתכן קיומו אם לא שתאמר דבחלב אמו קמא אינו אמו דוקא אלא ה"ה גדי בעז והא מנא לך דילמא דוקא באמו קאמר קרא דאיכא איסור שחיטה אבל מין במינו שאינו אמו לא יליפנן משם משום דאיכא למפרך שכן נאסרה עמו וכו' ולפי' ה"ר יוסף ט"ע שפי' רש"י משמו לקמן בברייתא א"ש דהא אחותו לא שמעינן אלא מבחלב אמו יתירא והשתא לא ילפינן מגדי קמא אלא דוקא באמו ומייתי תלמוד הברייתא האחרת דרבי לן גדי בגדיה שאינו אמו הא למה לי קרא יש לדקדק אמאי לא בעי נמי לדעת רש"י ז"ל דמגדי אחריתי ידעינן עגל וטלה להאי תנא דלמה לי האי קרא דמהך ק"ו גופיה ידעינן ליה ונראה דכיון דגדי מיעוטא הוי הייתי אומר דקרא מיעט הק"ו. ואין לדקדק להאי תנא לכתוב רחמנא לא תבשל בהמה ורבי כל בהמה ולא לכתוב אלא חד גדי והוה מוקמינן ליה אטמאה ולמה לי למכתב תלתא גדי חד למעט וחד לטמאה. ונראה דהייתי אומר דגדי אתא לאורויי פירוש דלא תבשל בהמה דהוי דוקא גדי כי היכא דאמרינן גבי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ולא מקשינן מהכלל

הא למה לי קרא הא אתיא לה ק"ל דאף ע"ג דאתיא לה מק"ו איצטריך קרא משום דאין מזהירין מן הדין ואין עונשים וכו' ונראה דהכא הוי הק"ו לגלות לנו דבגדי אחריתי דרבי קרא אפילו עגל וטלה קאי בחל' אמו קמא ושמעינן מין במינו והיכא דהוי לגלות בעלמא אמרינן דמזהורין מן הדין

תוס' פרה ורחל וא"ת חיה ועוף וכו' קשה דאיכא למפרך מה לחיה שכן אפילו בשרה בחלבה מותר וכן אותו ואת בנו שאינו נוהג בה ושאר קולות נמי כגון חלב וכו' ונראה דהק"ו הוא מכח איסור רביעה דאסר רחמנא מין בשאינו מינו והטעם לפי שהם נפרדים זה מזה ולא רצה הכתוב שידבקו ויתחברו ב' מינים אלו יחד ואם כן בחיה עצמה שלא אסריה רחמנא בשחיטת בנו היינו משום דבמינו דהוי מין אחד לא אסרי' אבל שלא במינו דאסורי בהרבעה יהיה אסור ודכותיה איכא למימר לאידך פירכא דפרכינן שמותר בשרה בחלבה דהא כל כח הק"ו הוא במין בשאינו מינו וצריך למפרך מה לחיה בגדי בשניהם יחד ובזה לא ימצא שום פירכא שוה כנ"ר לי א"נ התוס' מקשי' למקשה שהקשה הא אתיא לה ולא ידע פירכא דרב אשי דהא לדידיה תקשי ליה חיה יוכיח ובזה אינו עולה תירוץ כי אם לפירכא דשחיטה דגמרא וק"ל. עוד יש לדקדק לדעתם דהך יוכיח נקשה אותו לקמן דאתי מביניי' ופרש"י דאתי מק"ו ולא שייך למימר דעדיפא פריך דהתם קאי הק"ו. ונראה דהתוס' ס"ל דאתי מביניי' היינו ממה מצינו דלא שייך ביה יוכיח ומפר"י כפי' ה"ר יוסף ט"ע שמביא רש"י ז"ל דכתב לקמן בק"ו היינו אליבא דרבנן דחיה ועוף נמי אסירי

תוס' מה לאמו וכו' תימא לרבנן חיה תוכיח וכו' פי' ואע"ג דמה שבחיה מותר חלבה הוי מין במינו שלא במינו בק"ו אתי' והפירכא דגמרא דשחיטה בטלה משום דחיה יוכיח ועוד דהק"ו מצינן למעבד ליה מחיה גופה שלא נאסרה עמו בהרבעה ונאסרה בבישול ואין להקשות מה לחיה שכן טעונה כיסוי שעיקרי הק"ו כאן הוא בעבור שמינים אלו נפרדים זה מזה שהפרידן הכתו' כגון הרבעה ושחיטה אבל בעבור שהטיל בחיה מצות כסוי ובפרה וגדי לא הטילן בעבור זה לא יפרדו איש מעל אחיו

תוס' ת"ל בחלב וכו' ורבי יוסי הגלילי וכו' מוא"ו דאמו דריש ושאר ווי"ן דב' אמו לשו' דרשא אתו א"נ אגב אמו קמייתא נקט אמו בתלתא ויש לדקדק לר' יוסי אימא כוליה קרא להכי אתא למעט עוף. ונראה דא"כ לכתוב לא תבשל בחלבו ומינה הוה ממעטינן עוף דאין לו חלב ויש לדקדק בשמעתין אליבא דר"ע דדריש תלתא גדי יתירי וחד גדי למעוטי עוף וע"כ היינו בחלב בהמה דהעוף אין לו חלב אם כן לשתו' קרא מבחל' אמו דאתא למין שאינו במינו ומדאיצט' למעט עוף בחלב שמעינן דמין בשאינו מינו אסור ונראה דהייתי אומר דגדי אתא למעט אפילו פרה ורחל וכ"ש עוף אבל השתא דרבינן פרה ורחל מבחלב אמו מעתה לא ממעטינן מגדי אלא עוף בדוקא

תניא אידך אין לי אלא בחלב אמו וכו' לפי' ששמע רש"י ז"ל יש לדקדק במאי דפריך א"ה אחותו נמי תיתי מביניי' דלא הוה ליה למפרך אלא אחותו נמי תיתי מאחותו קטנה לחודא מק"ו דהא ליכא למפרך מידי אק"ו דקטנה ונראה דניחא ליה למעבד ק"ו מאמו דמפורש בכתוב בהדיא: עוד יש לדקדק בהך דבעי אחותו קטנה מנין וכו' דהא פרש"י לעיל דגדי משמע ליה גדי דוקא דאי