עצמות יוסף על קידושין יג

פירוש המסכת מתני' תוס' האשה הכא תני בה"א וכן בכמ' דוכתין גבי איש ןאשה האש' שהלכה האיש מקדש וכו' טעמא שהזכירו האיש מקדש אף על גב דהוו ממסכתין לבסוף לפי שרצו להביא מילי דאשה בתחלה דומי' דהך מתני' והקשו הבתולה נשאת קודם עבד עברי שהזכירו אח"כ משום דהוי מילי דאשה. וקשה לי איך מתרצים התוספות ההיא דהאשה שהלכה והאשה שנתארמלה ונראה דכיון דאיש ואשה נזכר בהדיא גבי נשואין שפיר קתני האשה שהלכה כלומר אותה האשה שנשאת שנתארמלה או הלכה בעלה למדינת הים וכך צריך לפרש בההוא דהמדיר את בנו בנזיר דאיש ג"כ נזכר בפ' נזי' איש כי ידור נדר נזיר וכו' אבל ממה שכתבו התו' בריש בתולה נשאת נראה הפך מה שכתבתי ששם אמרו בפירוש דהני מתניתא לא קאי אקרא. ועוד יש גמגום בתירוץ זה דלא דמי לאשה דמתני' דמאי דקאי אקרא הוי האש' וכל קנייני' דבלקוחין משתעי קרא אבל בהאשה שהלכ' לא משתעי קרא בההיא עניינא ובדוחק יש לישב ג"כ דברי התוס' דהתם קרוב למה שכתבתי וק"ל ונראה דכיון דבחדא דוכתא קאי אקרא והיא האשה נקני' דהכא אגב דהכא תנא בכל דוכתא דתנא אשה בה"א וכן בכל דוכתא דקתני איש:

עוד יש שואלים במה שמתרצי' התוספ' ואומרים והכא אקרא קאי וכו' דא"כ בכתובות בפ' נערה שנתפתת' אמאי לא תני הנערה בה"א שהרי דין פתוי מבורר בהדיא בכתוב. ולי נראה שאינה קושי' כלל שהרי לא הוזכר נערה גבי פתוי אלא וכי יפתה איש בתולה. כתיב ואין להקשות דליתני בתולה שנתפתת' דזה אינו ממה שיקש' ודוקא במה ששונה התנא שייך למיד' דליתני בה"א אבל לא יתכן למידק שישנה הלשון וליתני באופן אחר דהתנא נקט בלישניה נערה לאשמועי' דינא דמתניתין דהתם בסיפא דוקא עוד כתבו דהא גבי יבמה קתני היבמה. הבנת דבריהם הנראה לע"ד וכפי מה ששמעתי גם כן הוא זה כי התוספ' התחילו בתחילת דבריהם דבכמה דוכתי גבי איש ואשה קתני בה"א ונראה דדוקא באיש ואשה נקט התנא הא לישנא ובעלי התוס' הקשו מבתולה נשאת ומעבד עברי ותי' מה שתי' והקש' להם דלמה להם להקשות ולתרץ מעבד עברי ומבתולה שאינו לא איש ולא אשה לכך כתבו ז"ל דתירוצם שכתבו הוא מוכרח ולא תירוץ איש ואשה שכתבתי והטעם דהא גבי יבמה שאינו לא איש ולא אשה קתני בה"א ע"כ אית לנו למימר דמשום דקאי אקרא קתני בה"א:

עוד נראה לפרש ולומר דחוזר למה שאמרו ושמא וכו' כטבע הלשון עם שאתקן תיקון שהוא צורך גם כן לתקנו וזה שהתוס' כוונו להנצל עצמם ממה שתירצו ואמרו ושמא בהני עבד ואמה וכו' כנראה שמאמה גם כן יש קושיא וצריך לתרץ מה שתירצו ולכאורה נראה דזה אינו ממה שיקשה שכבר התנא הזכיר ה"א גבי אמה דהא תנא אמה העבריה בה"א לזה השיבו מילין ואמרו דכל דבריהם הם בדקדו' גדול ובשלמא אי הוה תני תנא העבריה נקני' וכו' הוה אתי שפיר אבל אומרו אמה העבריה הוא לשון קשה ביותר ולא הוה ליה למימר אלא האמה ראיה לזה דגבי יבמה קתני היבמה עם היות שהיבמ' גם כן נקראת אשה כדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה ולא קתני אשה היבמה כמו אמה העבריה אלא יבמה לחוד ה"נ היל"ל העברי' לחוד אלא דאכתי יש לדקדק אמאי לא קתני העברי או העברי' וקאי אקרא דכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וכו' דמכל מקום צריך לתנא למתני מילי דעבדות ולומר שהם עבדים ודוחק

תוספות ב"ש אומרים בפרוטה במסכת עדיות וכו' וקשה דמה מקשי' התוספות מהתם דהא בעדיו' לא תני אלא מאי דלב"ש מותרת גמורה ולב"ה אסורה בהחלט כגון אם קדשה בפרוטה דלב"ש מותרת לשוק ולב"ה אסורה בהחלט אבל אם פשטה ידה וקבל' קידושין דינר מאח' איכ' קול' וחומר' לזה וקול' וחומר' לזה דלב"ש מקודש' לשני ולב"ה לראשון וגם איכ' קולא לב"ה אם מת הראשון שאז מוסר' לכולי עלמא גם איכא קולא לבית שמאי אם מת השני מותרת לכולי עלמא וגם במת הראשון גם כן איכה חומר' לבית הלל כגון שמת בלא בני' דלבית הלל הויא זקוקה ליבם מה שאין כן לבית שמאי ואפשר לי לומר דלבית שמאי נמי עם היו' דקאמ' בדינר וכו' מכל מקום סבירא ליה דבפרוטה הויא מקודשת מספק והנה היכא דלא קיבלה קידושין ודינר מאחר ודאי דב"ה הוו לחומרא שהבא עליה בשוגג חייב חטאת ולב"ש לקול' לפי שהיא ספק מקודשת דאינה בחטאת אבל אם פשט' ידה וקיבלה קידושין דינר מאחר לבית הלל אין קידושי אחרים תופסים בה ולב"ש תופסי' בה קידושי שני הוו א"כ בית שמאי מחמירים א"נ התוספות הקשו היכא דפשט' ידה וקבלה פחות מדינר מאחר דלבי' שמאי תפסי קדושי תרוייהו ולב"ה קדושין ראשונים לבד תפסי ותירצו דלאו להכי מתשיל אלא כשלא קיבל' קידושין מאחר נשנית בבית המדרש אחר שכתבתי זה באו לידי תוספ' הרא"ש וכתב ז"ל במסכת עדיות תני לה גבי קולי ב"ש וחומרי בית הלל דאם נתקדש' פחות מדינ' הויא לבית הלל אשת איש ולבית שמאי פנויה ואף על גב דאם קבלה קידושין מאחר ומת הראשון הוו ב"ש לחומרא לאו להכי איתשל אלא לענין קידושי הראשון עכ"ל ונראה שאינו מספיק לעיקר קושייתם והנראה לעניות דעתי כתבתי: והא דאמרינן לקמן אמר שמואל קדשה בתמרה וכו' ופריך והאנן תנן ב"ה אומר בפרוטה וכו' ומשני הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק ופרש"י ז"ל הא בקידושי ודאי אם ישנו ש"פ במקומה ובא אחר וקדשה אחר כך מותרת לראשון ואינ' צריכה גט משני וכו' דמשמע דמתני' נמי איירי בבא אחר וקדשה נראה דלא דמי דההיא דלקמן איירי בדקביל מאח' פרוט' גם כן וכיון שכן דמי לקדושי הראשון והוו קדושי הראשון קידושי ודאי אבל הכא איירי שקבלה מהראשון פרוטה ומהשני דינר ולאו להכי מיתשיל

תוספות בפרוטה וכו' תימא דלא ה"ל למתני וכו' ואף על גב דהתם נמי תני ה' פרוטות הן וגם לוי תני התם במתניתין האשה מתקדשה בפרוטה ולא קתני ש"פ כי הכא משמע לכאורה שאין קפידה בדבר נראה דמלוי ליכא למידק דלא אתא אלא למנויי מנין הפרוטות אבל מדברי התנא הוקשה להו מדקמתחיל בפרוטה וסיים בש"פ ש"מ שוה פרוטה היא מלתא רבה צריכא, למודעי: עוד תירצו משום דתנא כאן בכסף וכו' פי' ואין להקשות הכא דליתני שוה כסף דנקט לישנ' דקרא ככסף דשדה עפרון דמיניה ילפי' עוד הקשו התוספות ואם תאמר ומנלן דשוה כסף ככסף ותירצו דילפינן מע"ע. וקשה כיון דילפינן מע"ע לענין שוה כסף ככסף אמאי לא ילפינן מיניה שתהא אשה נקנית בכסף ולמאי איצטריכא ג"ש דקיחה קיחה ונראה דלא ילפינן מע"ע אלא בתר דקיימא לן שהאשה נקנית בכסף ובגילוי מלתא דעלמא היא דילפינן שיהא שוה כסף ככסף: ועוד דאיכא פרכ' מע"ע שיוצא ביובל דמיציאה להכנסה פרכי' וכמ"ש התוספות בד"ה מעיקרא דדינא פירכא: ועוד דהוה ילפינן שלא תהא האשה נקנית בפחות משתי פרוטות כדאמ' חזקיה לקמן דף י"א והפד' מלמד שמגרע מפדיונה ופי' ואיתקש אשה לעבריה כדלקמן ולהכי ילפינן משדה עפרון שיהא נקנית בפרוטה אך ק' דנראה דהע"ע נקנה בפרוטה ולקמן בד"ה מוכר עצמו מנלן אבאר כל הצדדים שיש בזה ע"ש: עד קשה מה הקשו התוספות ומנ"ל דהא לקמן וכו' דמשמע דמדאיצטו' ישיב בע"ע שמעינן דבעלמא שוה כסף אינו ככסף נימא דלעולם דבעלמא שוה כסף הרי הוא ככסף ולגבי עבד עברי הנמכר לכותים אצטריך קרא משום דקנין ע"ע שיהא בכסף ילפינן ליה מגזרה שוה דשכר שכיר מע"ע הנמכר לישראל וכמו שכתבו התוספות לקמן גבי מתניתין דע"ע בדיבו' המתחי' מוכר עצמו מנא לן שהקשו ז"ל למאי אצטריך מכסף מקנתו כיון דילפינן ש"ש ותירצו דאצטריך לכדדרשי' בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ע"כ וכיון דמכסף מקנתו הוא מיות' דלקנין כסף לא אצטריך הייתי אומ' דאף על גב דבעלמא שוה כסף הרי הוא ככסף מכח היתור הייתי אומר הכא דכסף מקנתו