עצמות יוסף על קידושין קכח

ק"ו מענין הלכה: כלל אחר יש ללמוד מתירוץ האחר שכתבו התוס' שם והוא דאמרינן יוכיח מבחוץ כלומר שאין היוכיח בכל התלמוד שהיוכיח הוא מן הדבר עצמו אשר באי' ללמוד אלא פי' יוכיח שהיינו אפשר לעשות ק"ו וכיוצא בזה ואפי"ה מיעטו קרא כמו כן נאמר כאן וזהו לשון התוספות שם ונראה לי דכיון דאיכא מיעוטא בפרה ועגלה לענין שחיטה ועריפה תו לא מצי למילף עוף מבהמה ובהמה מעוף לענין שחיטה ומליקה דאיכא למימר טריפה תוכיח שאינה כשרה בפרה וכשרה בעגלה ואפי"ה אין שחיטה כשרה בה אף אני אביא מליקה וכן איפכא. ולתירוץ זה יש לעיין ראשו דדרשינן בפ' השוחט ל"ל ונראה דאיצטריך משום דאיכא הקישא דבהמה לעוף והייתי לומד מליקה בהקישא אבל מטעם ק"ו לא איצטריך ולתירוץ זה האחרון שכתבו התוספות ס"ל דילפי' ק"ו מהלכה ואפשר דבכה"ג מצי למילף מציאות השחיטה ואי קשיא לתירוץ זה בק"ו שעושה בגמ' מפרה לעגלה וכו' נימא מליקה תוכיח שהיינו יכולין להביאו בפרה מק"ו דעוף ואפי"ה מיעטו קרא דראשו י"ל דהיכי מצינו למילף דמיעטו קרא אי משום דעבדינן ק"ו ואמרינן מה עוף שלא הוכשר בשחיטה היא גופא תיתי דנילף ליה הלכך כיון דאכתי לא ידעי' מיעוטי דפרה ועגלה גם העוף היה כשר בשחיטה מיהו אכתי קשה דמצי' למעבד קל וחומר כדעביד בגמרא ומה עגלה שלא מצינו בהדיא וכו' כמו כן הכא נאמר ומה עוף שלא מצינו שהוכשר בהדיא וכו' ועוד היה נראה לי דלתירוץ השני ראשו איצטריך לאשמועינן דאין ראשו של אחר לענין שחיט' ממול עורף אבל אי עביד מליקה ממול עורף שפיר דמי ומהך יוכיח הוא דידעי' דבהמה במליקה לא והשתא ליכא למימר מליקה תוכיח דמליק' גופא לא ידעינן דלא אלא בתר דכתיב מיעוט בעריפה ולתירוץ הראשון דממעטים ליה מראשו ס"ל דיוכיח בכה"ג מבחוץ לא עבדינן. ועדיין נשאר לבאר שכפי הנראה דהקיש' דבהמה לעוף איתי' במציאות וע"כ ראשו איצטריך להך דרשא דאיתא בפ' השוחט ואין לחלק בזה בין השני תירוצים ועדיין צריך לי עיון: אמר יוסף ראה ראיתי סוגיא אחת עמוקה בסוף פרק כל הבשר אשר ממנה למדו בעלי הכללים רוב הדינים בקלים וחמורים איך יהיה הפרכות בהם והחילוק שיש בין חדא מחדא לחדא מתרתי לחדא מתלת: ועוד דקדקתי דקדוקים בכללים לא הוזכרו בספרים לזה ראיתי לעיין ולהעמיק בסוגיא מתחילת' עד סופה לפי שהיא סוגיא עמוקה ואם לא יעמיק המעיין בה לא יוכל להכיר עיקר הכלל לכן אבנה אצלו ציון בחוץ כדי שיעמיק המעיין עת הצטרך אליו וזה החלי בס"ד

סוגיית פרה ורחל

מתניתין בשר בהמה טהורה וכו' ר"ע אומר וכו' כפי הנראה מלישנא דמתניתין דר"ע לפלוגי את"ק אתא דלרבנן ה"ה בשר עוף דאסור מן התורה וכ"כ התוספות הפך מ"ש הרא"ש בשם הרי"ף ז"ל ורש"י כתב גבי ר"ע ז"ל אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבו מקראי וכו' וגבי רישא לא כ' כלל אליבא דרבנן מנלן פרה ורחל ואי דעתו ז"ל דכול' ר"ע ניחא ואפילו תימא שדעתו ז"ל כדעת התוס' יש לפרש ולו' דכתב זה על דברי ר"ע משום דממעט חיה ועוף לגמרי הוצרך לומר דשאר בהמה טהורה אית ליה מקראי:

ויל"ד בדברי רש"י ז"ל במ"ש בדברי ר"ע דפרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמ' שרש"י ז"ל היה לו להביא הפסוק שמביא ר' אלעזר שהוא אמורא בסמוך דמן הברייתא אין שום גילוי לומר דגם פרה ורחל דהברייתא קתני אין לי אלא בחלב אמו חלב פרה ורחל מנין תלמוד לומר בחלב אמו וכו' אבל הברייתא לא אמרה שגדי לאו דוקא. ועוד קשה שרש"י ז"ל כתב לקמן בפירוש' דהך ברייתא וגדי משמע ליה גדי דוקא ובשר חיה ושאר בהמות מגדי יתירה נפקי לאיסורא דאי ס"ל וכו' עד לקמן דמשמע לן יתורא דגדי גדי לר"ע למעוטי חיה ועוף ה"מ למאן דמשמע ליה גדי ואפילו עגל וכו' כנראה מדברי רש"י ז"ל דר"ע ס"ל הפך הברייתא דהברייתא דס"ל דגדי דוקא ומגדי אחרינא מרבי' שאר בהמות טהורות מהכרח שכתב ז"ל לקמן ור"ע ס"ל דכל בהמות בכלל גדי הם ואם כן איך השוה רש"י ז"ל דעת ר"ע לדעת תנא דברייתא:

עוד יל"ד דלר"ע לא צריך שום קרא לרבויא שאר בהמות דמדמיעט רחמנא חיה ועוף ובהמה טמאה שמעינן דשאר בהמות אסורות בבשר וחלב ולא ירדתי לסוף דעת רש"י ז"ל בזה אם לא יש ט"ס במ"ש כדקתני ברייתא וצ"ל כדאמר בגמרא. גמרא מנא הני מילי קשה בהך דבעי מנלן נר' דאליבא דרבנן לא בעי ולא מידי כיון דרבנן ס"ל הך דרשא דדריש ר' יוסי הגלילי את שאסור משום נבילה אסור לבשלו בחלב משם ילפינן דכל בהמה טהורה אסור בבשר בחלב וליכא למימר דאליבא דר"ע בעי דהא לר"ע מדאיצטריך תלתא גדי למעט חיה ועוף ובהמה טמאה ידעינן דשאר בהמה טהורה אסור ואפילו לר"ע נמי נימא דדריש ליה הך סמיכות דנבילה לבשר בחלב והוה מרבינן אפי' עוף ואתי תלתא גדי, ואפקינהו אבל שאר בהמות טהורות הוו בכלל הך הקישא ונראה דלרבנן בעי מנלן וה"פ דמסברא אית לן דכל עוד דמצינן לאוקמי דרשא דגדי לגופי' ולא להנך דרשות דדריש שמואל לקמן דרשינן להו ובעי דאע"ג דמכח הסמיכות הוה מרבי' כל מיני בהמה נימא דאתא גדי יתירא ואפקי' וקאמר דדוקא גדי וקאמר ר' אלעזר דמקרא שמעי' דמשמעות גדי היא אפילו פרה ורחל והשתא ליכא למימר דיתורא דקרא אתא לומר דגדי הוי דוקא גדי כיון שמשמעותו הוה אפי' שאר בהמות. ולר"ע נמי צ"ל דבעי אליבא דהרי"ף ס"ל דר"ע ורבנן לא פליגי דה"ק מנ"ל למימר דחד גדי אתא למעט עוף נימא דעוף לא צריך קרא וחד גדי אתא למעט אפי' פרה ורחל ואי לא הוו אלא תרי גדי היינו שומעים פרה ורחל וקרא מוקמינן דוקא למעוטי חיה ובהמה טמאה. אמר רבי אלעזר אמר קרא וישלח יהודה וכו' יל"ד למה לא הביא הפסוק הקודם בתור' ואת עורות גדיי העזים דרבקה. ונראה דכונתו היתה לומר שהם ב' כתובים הבאים כאחד כדלקמן ולכך הזכיר לו הפסוק האחרון ואם היה מביא לו הפסוק הראשון לא היה שומע שכונתו לומר שהם ב' כתובים והוה ק' לו ונילף ואפשר דהני ב' קראי צריכי אבל השתא שהיה אומר לו הפסוק האחרון ולא הראשון ודאי היה שומע שכונתו לב' כתובים והמקשה לא הבין כונתו ופריך ליה ונילף מיני' ומשני ליה כתיב קרא אחרינא והיתה כונתו לומר שרצונו היתה לו' שהיו ב' כתובים עם הקודם ואפ"ה לא הבינו עד שפירש ר' אלעזר בהדיא הוו להו ב' כתובים וכו' ונילף מיני' ק"ל דאפילו נילף דהוו גדי עזים דוקא הא פרש"י לקמן גבי ברייתא דאין לי אלא בחלב אמו דגדי משמע ליה לתנא דהוי גדי דוקא ושאר בהמות מגדי יתירא נפקי' איסורא וא"כ אפי' תימא דגדי דוקא אתא גדי יתירא ורבינהו. ונראה דפריך עם סברת שמואל דדריש ליה להנהו דרשות דלקמן דאי קרא אתא לרבויא לא דרשי' הנהו דרשו' ואי קשי' למאן דאמר ב' כתובים הבאים כא' מלמדים נימא דס"ל כההוא תנא דלקמן ולא פריך ולא מידי לא קשיא דתלמודא בעי לשנויא לי' אליבא דשמואל ואליבא דכ"ע ע"ק לי דכיון דכל עיקר כונת הבעיין היתה לומר דמנלן דשאר בהמה במשמע נימא מגדי יתיר' דהוי דוקא גדי ומשני מדקאמר גדי העזים משמע דבעלמא דכתיב גדי סתם הוי אפי' פרה ורחל א"כ מאי האי דהדר פריך ונילף מינה דא"כ לא לכתוב עזים ומגדי ידעינן דהוי גדי דוקא דהא זאת היתה סברת הבעיין ואי לאו דאתא למילף בעלמא דגדי הוי סתם למה לי למכתב העזים ונראה דהייתי אומר דגדי סתם לא היתה כל מיני בהמה. ומצאתי בתוספי הרא"ש ז"ל כתוב ז"ל וקשי' לן א"כ לשתוק קרא מהעזים דכיון דבעי מנא ה"מ אפרה ורחל א"כ ידע דגדי היינו גדי עזים ונ"ל דאפרה בעי מנה"מ אבל גדי משמע בין מעז בין מרחל כמו שה כבשים ושה עזים הלכך אהני העזים למעוטי רחל ונילף מינה ע"כ. אמר שמואל גדי וכו' לרבות את המתה יש לדקדק למה לי קרא לרבות את המתה דמהקישא דלא תאכלו כל נבילה דסמיך לבשר וחלב שמעינן דנבלה אסור בבשר בחלב. ונראה דכל שישנו בנבלה פירושו בשר טהור' המותרת לאכילה דשייך בה נבלה אח"כ ולא בא ההיקש לגות' של נבלה. ועדיין קשה לי גדי למעט בהמה טמאה דמהיקש' שמעי' כל שאסור משום נבילה וכו' יצא בהמה טמאה שאין בה משום נבילה ונראה דההיקש לא בא למעט אלא לרבות דכל שישנו משום נבילה אסור אבל אפשר דגם כל שאינו בנבילה שיהא ג"כ אסור להכי איצטריך גדי למעט א"נ כיון דגדי אחרינא אתא לרבות חלב