עצמות יוסף על קידושין קכז

אלאה אלא בגט הלכך אשא זו שנסתפק במספר שנותיה אנו חוששים שמא כבר הגיע לכלל שנותיה ומקודשת היא ד"ת ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנים אפשר שגם בזו אנו חוששים לשמא נשרו וכדרבא אלא שיש להתיישב בזה לפי שיש לומר שיש בזה ב' ספקות ספק הגיעה לכלל שנותי' ספק לא הגיעה לכלל שנותיה כשקדשה ואפילו את"ל הגיע' ספק הביאה סימנים ונשרו ספק לא הביאה וכל ס' ספקא אפי' בשל תורה לקולא ואפ"ה איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר עכ"ל

והמדקדק היטב הדק ישגיח בתחילת התשובה שכתב שכל שנסתפקו במספר שנותיה הויא מקודשת ד"ה ובסמוך כתב דהויא ספק ספקא והענין הוא זה דודאי כל קטנה שהגיע לכלל שנותיה חזקה שהביאה סימנים ואינה צריכה בדיקה להקל והו' ספק דאורייתא אולי הגיעה לכלל שניה ואם יש לה שנים מסתמא שהביאה סימנים ואם הגיעה לכלל שנותיה ולא נמצאו סימנים אמרינן דנשרו ולא תמאן. ואם נסתפקו במספר שנים ונבדקה ולא נמצאו לה סימנים אז יש צד גדול להקל ולו' שמה שאין לה סימנים אינו בעבור שנשרו אלא בעבור שהיא קטנה בשנים דדוקא כשהיא גדולה ודאית הוא דחשבינן נפשין ואמרינן דנשרו ולכך בזאת החלוק' שיש ספק בשנופיה ונבדקה ולא מצאו לה הוא דכתב הרשב"א ז"ל הספק ספקא: ואם קטנה זאת שנסתפקו במספר שנותיה ונבדקה ונמצאו בה סימנים הי' מקום לומר שהסימנים יהיו הוכחה על השנים ותהי' גדולה ודאית ומ"מ אף בזו דנין בה כשאר ספקות לחומרא וזהו שכתב. ה"ה בפרק שני מהל' אישות בשם הרמב"ן ז"ל וקטנה שלא נודע אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצי' בגמ' דינא מפורש וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל הספקות עכ"ל הנה הרב חדש לנו שגם בזו שהביאה סימנים היא בספק כ"ש כשאנו מסופקים דודאי היא בספק ועיין בתשובת הרב מוהרש"ך ז"ל בח"א בסימן כ"ג ובסימן כ"ט ונראים דבריו סותרים ובמה שכתבתי בסיתור דברי הרשב"א ז"ל שהיה נראה לכאורה ודקדקנו החילוק שיש בדבריו יראה הרואה בעיניו שהב' דינים שכתב ה' וכו' צדקו יחדיו עם שבאמת ה' זלה"ה לא ירד בזה בפירוש דברי הרשב"א ז"ל להבינם ע"ד שכתבתי שהרי הביא ראיה מס"ס שכתב הרשב"א ולפי מאי דפרישית אין הספק ספקא עולה לאותו הדין כלל. הנה אלו העיקרים בנויים על קו היושר והאמת שומרם כאישון בת עין כי הם דינים אמתיים נצרכים בכל עת ובכל רגע ובמסקנת שמעתין כתב הרמ"ה דוקא במכחישתו וכו' והמעיין יראה שיש להרמ"ה ז"ל גירסא אחרת בגמרא אינה שוה לגירסתו וה' מוהרי"ק בטור אה"ע הביא פי' יפה על דברי הרמ"ה ז"ל ואינה מתיישב' כפי גי' ספרינו וה' הנזכר העתיק גי' ספרינו בלי כונה לפ' דברי הרמ"ה ז"ל

תם ונשלם חדושי מסכת קדושין תהילה ועוז לאל העוזר הנה לא ינום ולא יישן כלל מפרקא קמא דחולין אמר יוסף כאשר הייתי בימי חרפי שליו הייתי בביתי בעיר שאלוניקי בביתי ובחומותי יד ושם לי בתלמידים לא זזה ידי מתוך ידם עד אשר אוציאם מאפלה לאורה גם הפלא ה' לי לעשות ויורני דרך זו אלך בישיבה המפואר' ישיבת האדון המעולה גביר ונבון דון דדן ן' יחייא נר"ו הוא וכל החכמים גבירים ומעולים בני משפחתו הם התומכים ידי החכמים השלמים ההולכים לדרוש את ה' יחד בלב אחת ושם ראיתי האדם הגדול בענקים עטרת תפארת ראש החברים הנמצאים שם והוא לצפירת תפארתם גדול מרבן שמו כמוהר"ר אהרן חסון נר"ו היה לי למשיב נפשי הרבה תורה למדנו שם ויהי היום בלמדנו פ' כל הבשר בחברה הנזכר כל א' וא' מהחברים נר"ו גם המאור הגדול חבר כל אחד וא' בביתו מה שיגע וטרח ואני הצעיר כדי להשלים מלאכתי זאת בראותי שמן סוגיית סוף פ' כל הבשר ומקצת דבורי התוספות ממסכת חולין יש בהם כללים נחיה בהם אמרתי אעשה כן גם אני ע"ד שעשיתי במסכת קדושין ואעלה הכללים מן הסוגיא יהיו לטטפת בעיני היודעים יזכרוני לטובה במתתי בחסדם יעלה לפניהם זכרוני לרצון ואם ימצאו דברים בלתי הגונים לא יחלו השגיאה כי אם על שכמי אשאנו והאל מנסתרות ינקנו ומשגיאות יצילנו אמן וכעת טלטלני הזמן טלטלא דגברא קשה נחני עד עיר קושטאנטינה יע"א והאלהים אנה לידי ישיבה גדולה לאה' בקהל קודש חכמים שלמים מובהקים הם המאורות הגדולים המיוחסים שבעים ובחמלתם עלי כרחם אב על בנים ותמכו ידי מזה א' ומזה א' וצויתי מעודי בקושטאנטינה להדפיסו ויהיה משכורתה שלמה אויר"א

קצת דיבורי התוספות וסוגיות ממקומות מפוזרים שנלמוד מהם כללים מחודשים פ"ק חולין מתני' כשר בפרה בכלל תרי קלי וחמורי דסתרן אהדדי וכו' חילקו התוספות בין דינא דההיא מתני' לההיא דזבחים באו' דהתם בולא תותר וכו' כל ק"ו סותר לחבירו וכו' כשתעיין יפה תראה דלא דמי למ"ש הכא דאי הוה עביד ולא תהא פרה בשחיטה דמי לההיא דזבחים וכו' ומ"מ החילוק הוא רב לפי שעושה ולא תותר וכו' שהוא הלמד אשר הי' כח הק"ו אשר עשה בתחילה אבל הכא הק"ו הוא ומה עגלה שאינו כתוב בתורה שחיטה וכן בפרה אמרינן ומה פרה שאין כתוב בה עריפה וכיוצא בזה סמכינן אמה מצינו ומ"ש התוספות דאי הוה עביד ולא תהא פרה בשחיטה דמי לההיא דזבחים היינו טעמא משום דאי הוה עביד הכי לא אמרינן דסמיך אמה מצינו אבל בק"ן של מקומות דלא מצי למסמך אמה מצינו הוו ב' קלי וחמורי דסתרי אהדדי אע"ג דלא הי' אומר ולא תהא שחיטה וכו' דבלאו הכי דמי לההיא דזבחים והדברים פשוטים ולתירוץ התוס' שכתבו שיש סברא לעשות ק"ו א' יותר מא' וכו' לכתוב קרא המיעוט בק"ו שאין בו כ"כ סברא ומדאיצטריך למכתביה ידעינן דאיכא שום מיעוטא דהא לשתוק מיניה וע"כ לא הייתי עוש' ק"ו זה כי אם הקל וחומר שיש בו הסברא לעשותו אלא ודאי דהייתי שומע דאיכא שום מיעוטא בק"ו האחר ולהכי איצטריך הך קרא: ונראה דהך ק"ו השני אית ביה שום סברא אלא שבראשון איכא סברא טפי ואי לא הוה כתיב אלא חד קרא הייתי אומר דהכתוב למדך שהסברא כך היא וזהו הק"ו של סברא לא האחר וכונת התוספות היא שהייתי עושה ק"ו א' לפי שהאחר אינו ק"ו. ודע שבפ' כיצד הרגל נראה לכאורה שהם ב' קלי וחמורי דסתרן אהדדי כפי הנחתם ז"ל. ועיין בדברי התוספות שם שכתבו שיש סברא בא' יותר מאחר. עוד קשה לפי תירוצם ז"ל שבכל מקום שעושה התלמוד כך איכא למימר דאיכא סברא בחד טפי מהאחר א"כ מאי האי דכתבו התוספות בד"ה פרה וכו' בשחיטה ומליקה אין ללמוד וכו' נימא דגבי שחיטה ומליקה לא מצינן שום קרא דמיעטי' אמרי' דהוו תרי קלי וחמורי דסתרן אהדדי ותיקום כל חד וחד אדוכתיה ונראה דכיון דדמו ממש להני קלי וחמורי דשמעתין נראה להם ז"ל שאין לחלק ביניהם כלל בכלל אין דנין ק"ו ובנין אב מהלכה יש ללמוד חידוש מדברי התוס' שם בד"ה פרה שהיא כשרה וכו' ז"ל ואין ללמוד בעוף שיוכשר בשחיט' מק"ו דבהמה שלא הוכשר במליקה דלמאן דיליף רוב שנים מהלכה אין דנין ק"ו ובנין אב מהלכה ע"כ וקשה לא נילף בעוף כי אם מציאות השחיטה לא שיהא רוב שנים ונראה דכיון דלא מקרי שחיט' בבהמה כי אם ברוב שנים משום הכי אמרינן דהוי ק"ו מהלכה: ואי קשיא א"כ היכי עביד בגמרא ק"ו מפרה שתהא עגלה בשחיט' והא שחיטת רוב שנים דרבנן הוו לא קשיא ולא מידי דהתם בבהמה קיימינן דהעגלה בהמה הויא וגלי הק"ו שבכלל שחיט' מן התורה דכתיבה בפרה תהא עגלה נמי והשתא לא הוי