עצי חיים על התורה פא

ממה שישראל קיימו מצות מילה, אשר לא ידע את יוסף שמצרים לא קיימו גזירת יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו עי' בכל"י דהכוונה כי עצום הוא ממנו כביכול שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל כמו שדרשו בפ' כי חזק הוא ממנו עיי"ש. ולפי"ז י"ל אומרו רב ועי' ביש"מ, גם להבין דברי המדרש הבה נתחכמה רצו לבטל השבת והוא תמוה. ונראה עפי"מ דאיתא בחולין (דף ז') ההוא איתתא דהוי קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעא דר' חנינא א"ל שקלי לא מסתייע מילתך אין עוד מלבדו כתיב (ואפי' כשפים) ופריך והא אר"י למה נקרא שמו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותי' עכ"ד הגמ' והנה ידוע דבמצרים הי' מלא כשפים כמ"ש רש"י בפ' וארא שאמר פרעה כשפים אתם מביאים למצרים שכולה כשפים, ואין עבד הי' יכול לברוח ממצרים ע"י הכשפים ולכן יראו המצרים לנפשם אף דכשפים מכחישין פמליא של מעלה עכ"ז פן ירבו זכיותיהן של ישראל ולא יוכלין להגביר כחם על ישראל בכשפים כיון דנפיש זכותי'. וז"ש הנה עם בנ"י רב ר"ל רב ונפיש זכותיהם וע"כ ועצום ממנו כביכול דאף דכשפים מכחישין פמליא של מעלה עכ"ז כחם עצום מזה כיון דנפיש זכיותי' ולא יסתייע מלתא לנגוע בהם לרעה וע"כ נתחכמה לו שלא ירבו זכיותיהן וימררו את חייהם כמ"ש הכלי יקר כי אצל הקב"ה נאמר כי הוא חייך וגו' בעבודה קשה היינו בע"ז שהוא קשה ורעה וכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה כולה ע"כ עיי"ש, ובזה התחכמו שלא יהי' להם זכיות ומצות ומע"ט להצילם מכשפים אחרי שכל מעשיהם לא יועילו להם כיון שיעבדו ע"ז והנה אמרי' בגמ' דכל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו הן הן דברי המדרש דרצו לבטל מהם השבת דאם ישמרו שבת יסור עונם וחטאתם יכופר ע"כ מורא עלה על ראשם שוב פן ואולי ירבו זכיותייהן וע"כ רצו לבטל השבת, ועי' מ"ש בפ' בלק ובפ' וישב. (עוד ביאור על מדרש זה תמצא לעיל בפ' בראשית), ותיראן המילדות את הא' וגו' ותחיין את הילדים פירש"י מספקות להם מים ומזון. ונראה עפימ"ש אאמ"ר זללה"ה בפ' וירא לפרש הכ' ויטע אשל וגו' ויקרא בשם ה' אל עולם, עפ"י מאמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שנאמר בראשית ברא אלקים ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר שנאמר ביום ברוא ה' א' ארץ ושמים, הרי דזה מה שמתנהג השי"ת במדת הרחמים הוא בשביל שיהי' קיום לעולם וידוע כי ה' צלך ופירשו במדה שאדם מודד מודדין לו וכמו הצל שעושה מה שהאדם עושה כן השי"ת מתנהג עם האדם כמדתו. וזש"ה ויטע אש"ל ר"ת אכילה שתי' לוי' וא"כ ריחם על הבריות לתת להם מאכל ומשתה עי"ד ויקרא בשם ד' היינו שנתעורר רחמים בעולם כי במדה שאדם מודד וכו' וא"כ א' עולם בשביל שיהא קיום לעולם עכ"ד ז"ל עיי"ש. וזש"ה ותיראן המילדות את הא' בשביל שמתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד היינו בשם א' ראו והבינו אשר אך בשביל קיום העולם מתנהג הקב"ה ברחמים רבים וע"כ צריך לעשות ולדבק במדותיו כדי שיתעורר מדה"ר בעולם ולכן מספקות להם מים ומזון ובשביל שהם חששו לקיום העולם התנהג הקב"ה עמהם במדת רחמים וכמש"ה וייטב אלקים למילדות וירב העם וגו' היינו שהי' קיום לעולם וגם ויעש להם בתים וכמו שנאמר ויבן את את בית ה' וגו' שנתעורר מדת הרחמים על ידי מעשיהם. א"י ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים. וקשה כפל הלשון דאם לא עשו כדבר המלך ממילא מובן דחיו את הילדים עי' רש"י. ונראה עפ"י דאי' במס' סוטה (דף י"א) ובמדרש ולא עשו כאשר דבר אליהן מלמד שתבען לדבר עבירה ולא קבלו ממנו, והנה איתא בעקידה דהירא מא' אין לו אלא יראה אחד מאחד ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל והטעם בזה דכל מה שיש בעולם יש באדם ויש בו כח מכל הברואים והכח הזה הוא כמלך אצל הכח שיש בברואים וא"כ