עצי חיים על התורה פ

פרנסה לכל עם הארץ אע"ג דיחיד הוא משום דלרבים בעי כרבים דמי. והנה כתב בכלי יקר עה"פ הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו הכוונה כי עצום הוא ממנו כביכול שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל א"כ הגזר של ד' מאות שנה הוא משענת קנה רצוץ עכ"ד, והנה לא פירש בכל"י תיבת רב דלפי דבריו לא הול"ל רק עצום ותיבת רב ל"ל. ונראה עפימ"ש בפ"ק דר"ה אר"י גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם והק' ע"ז ומסיק ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור, וא"כ י"ל דזה הי' פחד מצרים פן יבטלו הגזירה של ד' מאות שנה אע"ג שהוא לאחר גז"ד מ"מ כיון דרב הוא היינו בצבור יכולים לבטל אפי' לאחר גז"ד וזהו שאמר פרעה אל עמו הנה עם בנ"י רב וע"כ הוא עצום ממנו כב"י ולכן נתחכמה להם למעטם פן ירבה כי לפי מרבית אסיפתם יגדל יקרת קדושתם וא"כ כל מה שירבו בכמות ובאיכות יותר יוכלו לבטל הגזירה ע"כ מגמתם הי' שלא ירבו כ"כ שלא יהיה להם דין רבים לבטל הגזירה לאחר גז"ד אבל טעו בדמיונם דהא אפי' אחד יוכל להיות שיש לו דין רבים ובכחו לבטל הגזירה וראי' מיוסף שהוא לבדו הי' המשביר לכל עם הארץ אע"ג דפרנסה בשביל רבים והיינו משום דכרבים דמי. וזש"ה אשר לא ידע את יוסף היינו שלא ידע להביא ראי' מיוסף דגם אחד יש לו דין רבים. וי"ל בזה עוד הבה נתחכמה לו פן ירבה ופירש"י מן המדרש נתחכם למושיען של ישראל היינו למשה שיש לו דין רבים ובזכותו ירד המן משום דכרבים הוא ועי' בפר"ד דרוש י"ג וע"כ נתחכמה לו לדונם במים פן ירבה ר"ל שהוא בעצמו ירבה שיש לו דין רבים לבטל הגזירה והבן. ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף ופי' חז"ל וכן התרגום דלא מקיים גזירת יוסף, וצ"ל אתה גזירה. ונראה דהנה לעיל בפ' מקץ כ' ותרעב כל ארץ מצרים וגו' ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ופירש"י שיוסף אמר להם שימולו, וצ"ל למה צוה להם שימולו דוקא ולא פקד אותם על שאר מצות, וי"ל דהנה נתבאר בס' החינוך להרא"ה פ' לך כי שרש מצות מילה כי הוא תשלום הבריאה וכו' ומה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורת גופו היא ע"י פעולת האדם ככה תשלום צורתו הנפשות ע"י מעשה האדם ופעולתו הטובים עכ"ד. מדבריו למדנו דמצות מילה לרמז בא שצריך האדם להשלים עצמו במעלות ובמדות טובות וע"כ כשהיו המצרים צועקים ללחם אמר להם שיתקנו מעשיהם והי' מחוי להם במחוג שימולו והיינו שצריכין לתקן את מעשיהם ולא יחסר להם דבר ויהי' ניזונין שלא בצער כההוא דאמרי' בקידושין ראית חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. וז"ש הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו עפימ"ש א''ז זצ"ל ביש"מ פ' בראשית עה"פ נעשה אדם דמשמע לשון רבים ולא אמר אעשה אדם דהנה האדם העיקר בכוונת בריאתו להגיע לשלימתו בבחירתו להוציא מכח אל הפועל השגת שלימות שבראו ית' בטבע יצירתו וא"כ איך יאמר אעשה אדם הרי באמת בעת בריאתו אינו בגדר אדם וכעיר פרא אדם יולד כ"ז שלא הוציא כחו לפועל השלימות וא"כ הוא אינו בגדר אדם ע"י פעולת הקב"ה לבדו רק בצירוף הכח ההוא לפועל שלימתו בבחירתו עכ"ד עיי"ש. וזה שאמר אל עמו כי עצום הוא ממנו כביכול כמו שפי' רש"י על כי חזק הוא ממנו ר"ל דהאדם הוא בורא את עצמו חלק התלוי בבחירתו והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ האדם רק הוא יכול לברוא את עצמו במה שישלים עצמו בהשגת שלימותו. וז"ש אשר לא ידע את יוסף ותרגומו די לא מקיים גזירת יוסף דהא יוסף אמר לכל מצרים שימולו והיינו שישלמו עצמם דע"ז רומז מצות מילה וא"כ אם הם אומרים דבנ"י עצום הוא ממנו כב"י וכנ"ל דהיינו שישראל באו לשלימותם משמע שהם לא הגיעו למדה זו ועל כרחך שלא קיימו גזירת יוסף שלא השלימו נפשותם. ויש לפרש בזה מ"ש הבעה"ט ישראל הבאים ר"ת וסו"ת מילה וצ"ב השייכות לכאן, ולהנ"ל י"ל דבא לרמז ישראל הבאים כנ"ל דישראל השלימו נפשותם וע"כ חזק הוא ממנו כביכול ודבר זה מוכח