עצי חיים על התורה עג

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ר"ל הקב"ה ייחד שמו עליהם וזהו עדות לישראל כמבואר] ויוסף ישית ידו וגו' ר"ל כי גם בזכות יוסף גדרו עצמם מן העריות כנ"ל. ויחי ויחי יעקב וגו' בזוה"ק ריש הפרשה אמר ר' יוסי וכו' ולא מטא לנבואה דויחי אלא במצרים והיא נבואה מעלייתא ולא אתנביאו דכוותי' ולא מטא להו שום אינש מן בני נבואה אלא הוא ומשה במשה כתיב כי לא יראני האדם וחי, ביעקב כתיב ויחי יעקב ויחי נבואתה דנחתא מאספקלריא דנהרא עכ"ל הזוה"ק. ויש להבין פירוש הדברים ע"פ פשוטן האיך משמע הל' דויחי דהוא נבואה מעלייתא אשר לא מצינו כן בשאר הנביאים וגם מהו אספקלריא דנהרא, ואפשר לומר עפימ"ש א"ז זצ"ל פ' זו ביש"מ עה"פ ויכל יעקב וגו' הטעם על אמרם ז"ל יעקב אבינו לא מת כי נודע מ"ש דמשה נקרא טוב משום דאין לו חלק בעץ הדעת טוב ורע משום דנשמתו הי' בקנה של אדם הראשון המוציא קול ולא עביד לבלוע כלל וע"כ משה לא מת דהלא המיתה בצדיקים אינו רק בעטיו של נחש וידוע מהזוהר דיעקב ומשה כחדא אזלין משה מלגאו ויעקב מלבר וע"כ כמו משה רבינו שלא מת יען הי' בסוד הקנה דאדה"ר כן גם יעקב לא מת ואח"כ מצאתי הדברים מפורשים בגלגולים פ"ב בהג"ה עיי"ש עכ"ד ז"ל (ועי' מ"ש לקמן עה"פ בן פורת וגו') וז"ש הזוהר ויחי יעקב דהיא נבואה מעלייתא ר"ל מה שהי' יעקב אבינו ע"ה לעולם בבחי' ויחי יעקב כאמרם ז"ל יעקב לא מת היא נבואה מעלייתא מה שלא מצינו כן בשאר הנביאים כיון שכל בני האדם הי' כלולים באדם קדמאה אך ביעקב כיון שיעקב אבינו לא הי' לו חלק בעה"ד וגם במשה כתיב כי לא יראני האדם וחי וטובים אלו השנים כאחד שהי' בהו נבואתה דויחי כיון שלא טעמו כלל מעץ הדעת ויחי נבואתה דנחתא מאספקלריא המאירה ר"ל כמו שמבואר דקודם החטא הי' כל הנבראים בבחי' כתנות אור באל"ף ואח"כ נעשה כתנות עו"ר בעין עור בעד אור ולכן ביעקב שהשיג ובא למעלת הנבואה דויחי כמו קודם החטא וע"כ נבואתו נחתא מאספקלריא המאירה בבחי' כתנות אור בא' והבן. ברש"י למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם. יל"פ עפי"ד הגמ' ברכות (ד' ל"ה) ת"ר ואספת דגניך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשה ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו וכו', אין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמו ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' וכו' עכד"ה. והנה לעיל סוף הפרשה אי' בתרגום יונתן עה"פ וישב ישראל וגו' ובנו להון בתי מדרשין ופלטין בארעא דגושן וכו' נראה מדבריו דיעקב אבינו עשה לבניו בתי מדרשים שיעסקו בהם בתורה וממילא כל זמן שעסקו בתורה הי' מלאכתן נעשית ע"י אחרים וק"ו שמלאכת אחרים לא נעשה על ידם אבל כיון שנפטר יעקב ר"ל מה שתיקן להם יעקב שיעסקו בתורה כבר עזבו את דבריו וכמאחז"ל כל המניח בן ממלא מקומו כאלו לא מת וגם המעמיד תלמודים כאלו לא מת כיון שכחו עוד לא נסתלק מן העולם וכאלו הוא עוד חי וקים וכיון שנפטר נסתמו עיניהם ולבם מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם דהא באין עושים רצונו של מקום גם מלאכת אחרים נעשה על ידם וכן פרשה זו סתומה ואסמכין אדלעיל שכ' וישב ישראל בארץ גושן שבנה להם יעקב בתי מדרשים ועד שישבו בהם לא התחיל השיעבוד כלל. הרעה אתי מעודי עד היום הזה המלאך הגאל אתי מכל רע וגו'. יתבאר עפי"ד היש"מ פ' עקב לפרש הכ' ה' רועי לא אחסר עפ"י הגמ' קידושין פ"ב ראית מימיך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, והנה