עצי חיים על התורה עב

צריך יוסף להזהיר אותם ביותר מיעקב כיון שיעקב לא ידע את מכירת יוסף. ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי וגו' ויפג לבו כי לא האמין להם, כבר כתבתי דקשה מדוע מתחלה לא האמין להם ואח"כ כשדברו אליו כל דברי יוסף אז ותחי רוחו כי האמין להם, ובמדרש ויאמר ישראל רב עוד יוסף חי רב כחו של יוסף בני דעומד בצדקו. ונראה עפימ"ש אאמו"ר הגה"ק זללה"ה בהשמטות לפ' ויצא דנמנו וגמרו שגדול נסיון העושר יותר מן העוני ומצינו דהכתוב הזהיר רק על נסיון העושר פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת, ואי' בספה"ק אשר זה אינו רק בהעשירות הבא מפאת המזל, אמנם מי שזכה לעשירות בגזירת האומר לא ע"פ מזלו ומנהג העולם הלא מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו באם יסור מאחרי ה' ע"י העשירות ובלתי ספק אשר ישמרהו ה' שלא יזיק לו לעבודתו וע"ז נאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה עכ"ד, ויש לבאר בזה הכתוב ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני א' לפניכם דהנה יוסף אף כי ימלוך על מצרים הי' חושש פן יאמרו אחיו דאין זה טובה לו במה שהגדיל ונעשה מושל על מצרים דהנה ברבות הטובה והגדולה בנקל הי' שיעבור על ידי זה מדרך השם ואפי' במלך ישראל הי' צריכים לזרזו יותר לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה ומכש"כ במצרים יותר יש לחשוש בהתערבו עם הגוים שלא ילמד ממעשיהם ולכן אמר יוסף אל תעצבו כי מברכת ה' לא יבא עצב אף שנעשיתי מלך כי למחי' שלחני א' לפניכם היינו מאת ה' היתה זאת ולא מפאת המזל ולכן כי היא ברכת ה' לא תעשו עי"ז עצב, וי"ל דזהו שאמר יוסף דאף דגדול נסיון העושר מ"מ אם הוא בא ע"י ברכת ה' הברכה חל גם על זה שלא יטהו מדרך ה' וזה הסברא חידש לן יוסף אבל מקודם עוד לא היו ידעו דבר זה כ"א מה שנאמר בתורה ורם לבבך ושכחת מזה היו יראים פן לא יוכל לעמוד בנסיון העושר ולכן כשהשבטים הגידו ליעקב עוד יוסף חי והיינו עפי"ד המדרש ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי רב כחו של יוסף בני שעומד בצדקו, וא"כ לפי"ז מה שאמרו ליעקב עוד יוסף חי היינו ג"כ שעומד בצדקו אבל יעקב פג לבו כי לא האמין להם אם יכול לעמוד בנסיון העושר שנעשה מלך ומושל בארץ מצרים ואח"כ כשהגידו לו את כל דברי יוסף מה שאמר כי למחי' שלחני א' והיינו זה הסברא כי חילוק יש אם הוא מפאת המזל או מאת השי"ת לבד וגם מה שאמר להם לא אתם שלחתם אותי הנה כי הא' וגו' וא"כ הוא מאת השי"ת והבין יעקב דבר זה דכיון דהיא מאת השי"ת אזי מאתו לא תצא הרעות וע"כ אח"כ האמין להם כי הוא עומד בצדקו ואז ותחי רוח יעקב אביהם. אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עינך וגו'. ויש לדקדק מה הי' היראה לרדת מצרימה ואם היראה הי' מצרת השיעבוד איך נותן טעם כי לגוי גדול אשימך. ב) אנכי אעלך גם עלה דמשמע דעל בניו אומר כן ואיך מתקשר לזה אומרו ויוסף ישית ידו על עינך ועי' באלשיך. ונראה עפ"י הידוע דמצרים הי' ערות הארץ שטופי זימה וע"ז הי' צריך התחזקות גדול לעמוד נגד יצרו וזה הי' עיקר צער ופחד ליעאע"ה בבואו לארץ מצרים לגור שם כי ירא לנפשו פן ואולי בניו אשר יולד עד כי פקד יפקוד ד' את עמו להוציאם משם יתערבו בגוים ויטמאו ביניהם ח"ו, והנה אחז"ל שבזכות יוסף שגידר עצמו מן הערוה נגדרו כל האנשים, ובתשו' מהרי"ט כתב דהגם דעשו ישראל מומר הוי דיורש את אביו עכ"ז אין לו זרע לירש אותו כיון שנשא נשים נכריות קרוי בנה וממילא אין להם חלק בארץ, אבל אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב זוכים בארץ מכח ירושת אבינו כי שבטי יה עדות לישראל שלא נטמאו אף בהיותם במצרים כדכתיב החנוכ"י וגו' ועי' ביש"מ פ' וארא [ד"ה והיתי]. וזש"ה אל תירא מרדה מצרימה [דיראתו על פניו הי' שלא יטמאו ח"ו שם] כי לגוי גדול אשימך שם דכיון שישמרם ד' מכל טומאה ממילא יהא בניהם ובני בניהם מתייחס אחריהם ולא אחרי אמם וע"כ יהי' לגוי גדול