עצי חיים על התורה נג

שהם מלאכי א''י. וזש"ה ויעקב הלך לדרכו היינו שהלך בדרך שהוא שלו תמיד הוא א"י ויפגעו בו מלאכי אלקים היינו מלאכי חו"ל ולכן ויקרא שם המקום מחנים שתי מחנות מלאכי א"י שבאו ללותו ומלאכי חו"ל שהי' צריך לשלחם לעשו וע"כ וישלח יעקב מלאכים ממש ולא שלח שלוחים אחרים כי הבין אשר רק לזה צריך מלאכי חו"ל כדי לשלחם לעשו והיינו כיון שהי' צריך לשלחם לפניו שילכו מאתו וכיון שהלכו לפניו ולא הי' אצל יעקב א"כ לא הלכו לשם מלאכי א"י, וז"ש אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ששם היא חי"ל ואין למלאכי א"י לבא לשם וע"כ שלח מלאכי חו"ל. ויצו אותם לאמור כה תאמרון וגו'. יל"ד תיבת לאמור שהוא כפל לשון כיון שאמר כה תאמרון וי"ל עפימ"ש באוה"ח סו"פ נשא עה"פ וישמע את הקול מדבר אליו, וז"ל לפי"מ שכתבנו במקומות אחרים כי דיבור היוצא מה' הי' נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא והוא אמרו הקול מדבר אליו פי' קולו של הקב"ה מדבר לו עכ"ל, והנה אמרו חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וא"כ גם מה אשר ידבר משה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר למי שהי' צריך משה לדבר וכן ביעקב שהי' במדרגה כמשה וכחדא אזלי כנודע. וזש"ה ויצו אותם לאמור כה תאמרון היינו במה שצוה מזה הדיבור נעשה מלאך שהי' מדבר כה תאמרון וגו' והבן. עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור פירש"י לא נעשיתי שר וחשוב ד"א גרתי בגימ' תרי"ג כלומר תרי"ג מצות שמרתי. ונראה לפרש דשניהם בקנה אחד עולים עפימ"ש בספר שבט מישראל סי' ע"ח הובא ביש"מ פ' בראשית לפרש הפ' במה אקדם ה' וגו' וז"ל דאיתא במהר"ם אלשיך בפירושו על איוב וז"ל המקרא מי הקדמני ואשלם לו תחת כל השמים לי הוא, לפי שאמרו מי הקדים לפני לעשות מצוה טרם שאני משלם לו עשה ציצית נתתי לו טלית כו' והוסיף הרב הרמ"א שאפי' כל מה שיעשה כל ימי חייו אינו מספיק תמורת מה שנברא בעולם ושישנו תחת השמים ושהקב"ה הוציאו יש מאין וז"ש תחת כל השמים ר"ל השמים תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא באופן כי אין לאדם קדימה על הקב"ה בשום אופן עיי"ש. ולפי"ז מי שקונה לעצמו ענוה דמשה ומשים עצמו כמו שאינו בעולם אז המצות אשר יעשה האדם יוכל להקדים דליתא להא כללא דהרמ"א והן דברי הנביא לומר במ"ה אקדם ה' ר"ל בהיותו בערך מה שהוא ענותנותו דמשה שאמר ונחנו מה שהוא כאלו אינו בעולם אז אקדם ה' עכ"ל. וזש"ה עם לבן גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב ר"ל אני לעצמי לא נעשיתי שר וחשוב רק אני בעיני כאלו אינו חשוב לכלום ותרי"ג מצות שמרתי וא"כ כל מה שעשיתי קדמתי לה' דבמי שהוא בעצמו כאלו אינו. ליתא להא כללא דרמ"א ובדין מגיע לו שכרו לשלם שהוא המקדים וע"כ ויהי לי שור וחמור בשכרי שמגיע לי בדין והבן. א"י עפי"מ שנודע כי יש שני מיני נסיונות נסיון העושר ונסיון העוני והנה אף כי עניות מעביר ע"ד קונו עכ"ז נמנו וגמרו שגדול נסיון העושר יותר מהעוני דמצינו דהזהיר הכ' רק על נסיון העושר כמו שא"ה פן תאכל ושבעת, ורם לבבך ושכחת וגו' ואי' בספה"ק אשר זה אינו רק בעשירות הבא מידי מערכת השמים אשר מזלו גרם לו וזהו אשר יוכל להטות לבבו מדרכי החיים וע"ז נאמר יש עושר שמור לבעליו לרעתו, אמנם כן מי שזוכה לעשירות בגזירת האומר ועושה לא עפ"י מזל ומנהג העולם, העושר הזה הניתן מאתו ית"ש לא יטה לבו מדרך הטוב כי מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו באם יסור מאחרי ד' ע"י עשירות ובלתי ספק אשר ה' הנותן לו כח לעשות חיל ישמרהו ג"כ שלא יזיק לי לעבודתו (עיין בקדושת יו"ט בהשמטת פ' ויצא, ועיין מ"ש לעיל בפ' לך) וזש"ה עם לבן גרתי הוא לבן הארמי אשר החליף את משכורתי עשרת מונים ומדרכי הטבע הוא מהנמנע לאסוף ולקבץ הון ורכוש וא"כ כל מה שאסף יעקב אבינו מלא חפנים ויהי לו צאן רבות וכו' ויפרוץ האיש לרוב הוא ע"כ לא מפאת המזל ועפ"י דרך הטבע כי עפ"י הטבע כל מה שעלה במצודתו, לבן ברמיותו הי' נוטל ממנו וע"כ כל