עצי חיים על התורה נב

לו הנה אנכי עמך וכו' א"ר איסי אף על הפרנסה השיבו שנ' כי לא אעזבך ואין עזיבה אלא פרנסה שנ' כי לא ראיתי צדיק נעזב וגו' עכ"ד וי"ל מהיכן משמע לי' דעזיבה הוא פרנסה ומקרא דמייתי האיך משמע מזה דעזיבה הוא פרנסה וי"ל עפימ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו א"כ מה שהאדם יכול לכבוש את יצרו הוא בעזרת הש"י והיינו כי לא אעזבך שהקב"ה יהי' בעזרו ועזוב יעזוב עמו לכבוש את היצה"ר וע"כ אין עזיבה אלא פרנסה דהוא בא ממילא דבזה שהקב"ה אל יעזבנו ויהי' נשמר מן החטא היא בטבע הבריאה שלא יחסר לו כ"ט מק"ו דחי' ועוף שמתפרנסין שלא בצער (ועי' מ"ש עה"פ ויבא יעקב שלם). לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, יתבאר כפל הלשון עפי"מ שפי' האלשיך הפ' רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ירצה מצד עצמותם אך ויבחר בכם לא מכח עצמותם רק מכל העמים בהעריך אתכם נגד העמים, וכ"כ מצינו להיפך ג"כ בפרשת תולדות בפ' לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד, ופי' האלשיך כמו"ש עה"פ כי באת אלי להזכיר את עוני כי מתחלה הי' מעריך מעשי מול מעשה בני עירי והי' טובים אך עתה שבאת אצלי ונערכין מעשי מול מעשיך אין אני נחשב לכלום, וע"כ אמרו לך מעמנו כי עצמת ממני דייקא בהעריך מעשיך מול מעשינו עי"ז עצמת מצדינו מאוד וכל טוב מעביר מאתנו ונתנה לך עכ"ד. ובזה י"ל שאמרו בני לבן על יעקב אשר הוא מצד עצמו לא הי' כדאי להטיב לו כ"כ אך משום שהי' אצל לבן ובהעריך את מעשה יעקב מול מעשה לבן ע"כ הוא חשוב וטוב יותר מלבן וכ"כ להיפך כי לבן לא הי' נחשב כ"כ לרע רק משום שבא יעקב אצלו ונערך מעשיו מול יעקב ע"כ אינו נחשב לכלום וז"ש בני לבן לקח יעקב את כל אשר לאבינו ר"ל כי בא יעקב להזכיר את עון לבן וכל טוב אשר הי' ללבן העביר ממנו ונתנה ליעקב ועוד מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ר"ל מה שיעקב נחשב לצדיק הוא רק מאשר לאבינו להעריך את יעקב מול לבן וע"כ ותען רחל ולאה ותאמרנה ליעקב כי לא כן הוא דאפילו אם לא יהי' יעקב אצל לבן וגם אם ילך מלבן ג"כ הי' נחשב לצדיק וע"כ כל העושר אשר הציל א' מאבינו לנו הוא ר"ל לנו בשביל עצמותו ועתה כל אשר אמר א' אליך עשה כי אפי' אם ילך מלבן ראוי הוא מצד עצמותו. ו י ש ל ח וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' ודרשו חז"ל מלאכים ממש ויל"ד מנ"ל וגם תיבת לפניו לכאו' שפת יתר גם למה כתב ארצה שעיר שדה אדום למאי נפ"מ היכן הי' עשו. ונראה דהנה לעיל כתיב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים וגו' ויקרא שם המקו' ההוא מחנים פרש"י מלאכים של א"י באו לקראתו ללותו לארץ, מחנים שתי מחנות של חו"ל שבאו עמו ע"כ ושל א"י שבאו לקראתו והוא ממדרש תנחומא והיינו שמלאכי א"י אין יכולים להיות בחו"ל וכן מלאכי חו"ל אין יכולים להיות בא"י. והנה קשה א"כ לא הי' צריך להיות רק מתנה אחת של חו"ל או של א"י, ואפ"ל עפי"מ דאיתא במס' שבת (ד' ל"א) סותר ע"מ לבנות שלא במקומו פטור ופריך ממשכן דהוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו ומשני כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי. ולכאורה הוא משולל הבנה ופי' בס' ערבי נחל פ' שלח עפי"ד הזוה"ק והאר"י ז"ל שהקשו הלא ידוע איסור קדשים בחוץ ואיך הקריבו ישראל קרבנותיהם בעת היותם במדבר ותי' כמו דמצינו ביעקב שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו כמו כן בישראל בעת צאתם מארץ מצרים בכל מקום שהי' חנייתם הי' שם קדושת א"י וגם בנסעם נסע עמהם א"י וכל הקדושה וא"כ באותו מקום שסתרו היינו בא"י שם בנו ג"כ בא"י והוי כסותר ע"מ לבנות במקומו עכ"ד. (ועי' מ"ש בפ' בהעלתך) ולפי"ז י"ל דיעקב אע"ה אף בהיותו בחו"ל מ"מ היו אתו מלאכי א"י כיון שבכל מקום שהי' אפי' בחו"ל נסע עמו א"י וא"כ בכל מקום שהי' יעקב הוא א"י והנה עכשיו שראה לפניו מלאכי חו"ל הבין מזה שהוא צריך לשלחם לעשו אחיו שהוא דר בחו"ל וא"א לשלוח אליו מלאכים שהם עמו תמיד כיון