עצי חיים על התורה שנו

עשה דכבוד התורה עדיף ע"ש, ומבואר מזה דעשה דכבוד התורה עדיף משאר עשה וא"כ הי' ראוי להקדים לת"ח דהיא עשה דכבוד התורה ועדיף מעשה דכבוד דכהן אבל כי היכי דלא ליתי לאנצויי י"ל עשה דכבוד דכהן עדיף מכבוד התורה משום דהאי עשה יש בו משום דרכי שלום ועדיף דהא גדול כח השלום דדחי אפי' לל"ת ועשה וכ"ש דדחי עשה גרידא אפי' הוא עשה דעדיף משאר עשה מ"מ הא לא עדיף מעשה ול"ת דאמרינן עשה דוחה ל"ת ועשה משום דגדול כח השלום והיינו שאמר אביי שאינו רשאי לחלוק כבוד לרבו אע"ג דהוא עשה דכבוד התורה אבל מ"מ משום דרכי שלום האי עשה עדיף ועי' בטו"א מגילה דף כ"ח, ויש לפרש בזה ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום היינו אע"ג דלכל אחד ואחד נתן ה' את תורתו לכלם בשוה אבל מ"מ כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום והיינו ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה והוא ע"ד השלום וכל נתיבותי' שלום. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם וגו' יתבאר ע"ד שאמרו חז"ל במס' פסחים דף נ' מאי ושמו אחד אמר רב נחמן ב"י לא כעוה"ז העוה"ב עוה"ז נכתב ביו''ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת אבל העוה"ב כולו אחד נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א ע"ש, ויש לפרש בזה משאה"כ ובא לציון גואל וגו' נאם ה' היינו כשיבא לציון גואל במהרה אז נאם ה' יאמרו במו פיהם את שם ה' מפורש וככתיבתו כן יהא נקרא בפה, והנה כתוב לעיל בפ' ואנכי הסתיר אסתיר פני וגו' וא"כ מדבר הכתוב על שעת הסתר פנים ר"ל היינו בזמן הזה שצריך להעלים שמו של הקב"ה שלא להוציא בפה וע"כ אמר הכתוב ועתה היינו בזמן הזה דכתיב ואנכי הסתר אסתיר כתבו לכם את השירה הזאת היינו התורה הקדושה שכתוב בה שמותיו של הקב"ה מותרים המה רק לכתוב ומלבא לפומא לא גליא את השם ככתיבתו ולמדה את בנ"י תלמד את בנ"י שימה בפיהם שיפעלו ע"י התורה אשר ילמדו לעורר הקץ וכמו שאמרו חז"ל במד"ר ויקרא פ' צו דבזכות התורה יגאלו ישראל ואז יהי' שימה בפיהם ר"ל שיהא מותר לקרות את השם בפיהם וככתיבתם יהא נקרא בפה. ה א ז י נ ו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, ויל"ד הלשון ואדברה, גם אמרי פי הוא כשפת יתר דהול"ל האזינו השמים ותשמע הארץ יערף כמטר וגו' גם מה שהקשה אא"ז זללה"ה ביש"מ לפ"מ דאמרי' בגמ' ע"ז דף ג' דאמרו אוה"ע לפני הקב"ה ישראל שקיבלו היכן קיימו' אמר הקב"ה אני מעיד בם שקיימו התורה אמרו לפניו רבש"ע כלום יש אב מעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בישראל שקבלו התורה כולה וקיימוה אמרו לפניו רבש"ע שמים וארץ נוגעין בעדותן דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אמר להם יבואו מכם ויעידו לישראל, יבא נמרוד ויעיד באברהם, יבא לבן ויעיד ביעקב וכו' ע"ש בגמ' והקשה ביש"מ דקושי' זו דשמים וארץ נוגעין בעדותן קשה ג"כ הכא האיך לקחן משה לעדות הא נוגעין הם ולא שייך בזה יבא מכם וכו' רק בהויכוח עם האומות אבל לא במה שבינו ית"ש לבין ישראל דלא יתערב זר בתוכינו. ונראה דהנה בבכור שור שם הביא קושי' בשם הגאון מהר"י ז"ל (הובא ביש"מ) איך יתכן שהקב"ה יחזור מחמת קושי' בשלמא ברישא דאמר אני מעיד בכם הדין עמו דודאי הוא הדיין ב"ה וב"ש אלא שלא רצה לדחותם אבל במה ששמים וארץ יעידו האמת היא ששמים וארץ נוגעין הן ומתחלה מאי קאמר להם השי"ת ע"ש, ונלע"ד די"ל ע"ד המבואר בחו"מ סו"ס ל"ה תקנת הקדמונים דבמקום שאין אנשים רגילים להיות שמה כגון בביהכנ"ס של נשים או בשאר דברים אקראי שאשה רגילה ולא אנשים בזה נשים נאמנות ולכן יש מי שכתב דאפי' אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאה ובזיון ת"ח או שאר קטטות ומסירות לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה ע"ש, ולפ"ז י"ל דה"נ שמים וארץ אעפ"י שהן נוגעין בעדותן מ"מ כיון סאין מציאות להזמין עדים אחרים א"כ בכה"ג אפי' נוגעין בעדותן ג"כ כשרים לזה העדות וכה"ג משמע בגמ' יבמות דף קכ"ב בהא דמשיאין ע"פ בת קול ופריך בגמ' ודילמא צרה הו' ומשני בשעת הסכנה כותבין ונותנין