עצי חיים על התורה שמו

חו"מ סי' רל"ד דבאיסורי תורה אם אוכל בשוגג צריך כפרה ותשובה אבל באיסורי דרבנן א"צ שום כפרה וכאלו לא עבר דמי, תדע דהא אמרי' בעירובין בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא עכ"ד ע"ש, ולפ"ז י"ל דמשו"ה בדרבנן אמרי' מיטב שיהא שוגגין דהא אם הוא שוגג הוי כאלו לא עבר כלל וממילא ליכא ע"ז מצוה דתוכחה אבל בדאו' דגם שוגג איכא עבירה ואיכא מצוה דתוכחה לכן לא משגיחין שיבואו העובר לידי מכשול יותר כיון דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דהא המוכיח יעבור על מצוה דתוכחה אם לא יוכיחנו. והנה ברמ"א או"ח סי' תר"ח כתב דבמפורש בתורה לא יאמר ברבים להוכיחן רק פעם אחת ולא ירבה בתוכחות וכתב בלבושי שרד שם דחילוק זה בין יחיד לרבים מיירי בדבר המפורש בתורה ויודע שעושה במזיד וצריך להוכיח ליחיד עד הכאה או קללה וקמ"ל דלרבים א"צ רק פעם אחת ע"ש, ויתבאר הכתוב אלה הדברים דייקא שהם זדונות וגם שהם מפורשים בתורה אשר דבר משה אל כל ישראל היינו שהוכיחם ברבים בתוך כל ישראל ולא הי' התוכחה ביחיד רק לרבים וא"כ לא הי' לו להוכיחן רק פעם אחת ולא יותר ולכן ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש היינו שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה שלא יהא מוכיחן וחוזר ומוכיחן דהא לרבים אין להוכיחו רק פעם אחת ולא ירבה בתוכחות. אלה הדברים וגו' ובמד"ר זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון א"ר יהודא מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי לישראל אמר אתם חטאתם וגו' להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך ע"ש. ונראה עפמ"ש הפני יהושע בשבת דף נ"ה לפרש הכתוב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמור קום קח את אשתך וגו' פן תספה בעון העיר והקשה במדרש הלא מלאכי רחמים הי' א"כ מפני מה אמר ויאיצו ותי' בפנ"י שם דבאמת לוט לא הי' ראוי להענישו בעון העיר אלא רק ע"י שלא מיחה בהם, והנה במנחות דף מ"א בהא דאשכחי' מלאך לרב קטינא דלא מענש הקב"ה אעשה אלא בעידן ריתחא וא"כ לוט דעבר על מצות דהוכח תוכיח אין מגיע לו עונש רק בעידן ריתחא וההוא שעתא לא הי' עידן ריתחא אבל לאחר שעלה השחר שהוא קרוב לנץ החמה שהוא עידן ריתחא כמו דאמרי' בברכות דף ז' תנא משמי' דר"מ בשעה שהחמה זורחת ומלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה מיד הקב"ה כועס ומכש"כ בסדום דאשכחן שהיו עובדים לחמה כדאיתא במדרש לכך מיהרו המלאכים ויאיצו בו ויאמרו לו פן תספה בעון העיר על שלא מחית בהם כשיגיע עידן ריתחא בצאת השמש והיינו דכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה עכ"ד עיי"ש. וי"ר בזה הכתוב הנאמר באברהם והוא יושב פתח האוהל כחם היום וי"ל ע"פ הנ"ל כחם היום היינו בשעת שהשמש תצא על הארץ והוא עידן ריתחא לכן ישב א"א על הפתח כדי לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו ודרשו חז"ל גדול מתנת עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים עי' רש"י לעיל פ' וירא עה"פ וישקיפו וע"כ ישב כחם היום היינו כשהשמש זורחת על הארץ כדי שלא תהי' עידן ריתחא דע"י הצדקה תתהפכה הרוגז לרחמים. ויתבאר המדרש מוכיח אדם אחרי חן ימצא, משה הוכיחנו אחר ישראל, להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך היינו כיון דעל מצוה דתוכחה אין עונשין רק בעידן ריתחא וכיון דמשה הוכיח להקב"ה קודם למה ה' יחרה אפך כדי שלא יהי' עידן ריתחא וא"כ גם אם לא הי' משה מוכיח אח"כ לישראל ג"כ לא הי' נענש, וזש"ה מוכיח אדם היינו שהוא מוכיח את האדם אחרי שקודם מוכיח להקב"ה שלא יהא עידן ריתחא ואח"כ את האדם זה משה שהוכיח קודם להקב"ה שאמר למה ה' יחרה אפך ובעבור זה נאמר עליו חן ימצא שבדין הוא שיטול שכרו כיון דאע"ג שלא הי' נענש על שלא הוכיח לישראל ועל כל זה עשה כמצותו והוכיח לישראל.