עצי חיים על התורה לד

ונשאר על תחלת המחשבה שהוא במדה"ד וע"כ כלה ממילא מכיון שבמדה"ד אין העולם מתקיים. וז"ש ארדה נא עפי"מ שכ' בסה"ק שבעולמות העליונים אשר נתהו' מחשבתו היא במדה"ד אבל בסוף השתלשלות היא במדה''ר (עי' בערבי נחל ריש פ' בראשית) וע"כ אמר ארדה נא לדונם בדין של מטה במדה"ר וזהו דוקא אם חשבו בקיום העולם אם נתנו מזון לעני כאמור והבן. וה' פקד את שרה וגו' ויעש ה' לשרה וגו', ויל"ד דהול"ל ג"כ לאברהם דהא הנס הי' גם לאברהם כמו שאמרה שרה מי מלל לאברהם, ב' הלשון למועד ל"ב, ג' ותרא שרה את בן הגר וגו' מצחק ופירש"י לשון רציחה וקשה שלא פירש מדוע ולמה בא להורגו ולקמן איתא במדרש יצחק וישמעאל הי' מדיינים זע"ז ישמעאל אמר אני חביב ממך שנמלתי לשלש עשרה שנה אבל אתה נמלת בקטנך א"ל יצחק אלו מבקש לי הקב"ה להשחט איני מעכב מיד וה' נסה את אברהם, ד) אל ירע בעיניך על הנער וגו' כי ביצחק יקרא לך זרע ויש להבין דהא עכ"פ ישמעאל הוא ג"כ זרעו ומה הפרש בין זה לזה ומאחז"ל ידוע בזה, ה) במד"ר התחיל אברהם תמי' אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע חזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו אמרת אל תשלח ידך אתמהה אמר לו הקב"ה לא אחלל בריתי וגו' כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו וכו' עכ"ד המדרש והוא תמוה מה זה שאלת אברהם על מה שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך והא זה הוא בדין כיון דכבר אמר כי ביצחק יקרא לך זרע גם הלשון והעלהו צ"ב. והנראה לפע"ד בזה עפימ"ש בלקוטי תורה פרשה זו בענין שאמר אלישע לשונמית את חובקת בן כלומר מסטרא דנוקבא רגלי' יורדת וכו' ואינו דבר מתקיים וע"כ אמרה אל תכזב בשפחתך פירש"י אל תראני דבר שיופסק כ"א שיהי' של קיימא וכן הי' שמת ואלישע החי' אותו וכ"כ כתיב כאן ולשרה בן מסטרא דידה וע"כ לא הי' דבר מתקיים כ"א נעקד ובשעת העקידה פרחה נשמתו ונכנס בו נשמה מסטרא דדכורא והיינו דכתיב להלן ותהי אשה לבן אדוניך דייקא עכ"ד עיי"ש הביאו בייט"ל פ' זו. ויתבאר בזה דברי הכתובים וה' פקד את שרה וגו' ר"ל מסטרא דידה ולכן לא הי' דבר המתקיים ואמר הכתוב למועד אשר דבר אתו א' כי לא הי' כי אם למועד ולזמן כיון שלא הי' מתייחס אחר אברהם מסטרא דדכורא, ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' מצחק פירש"י לשון רציחה כיון דישמאל בן אברהם אמר דיצחק מתייחס אחר שרה ובלא"ה חייו אינם חיים וגברא קטילא קטל ואמר במדרש שהי' יצחק משיב לישמעאל אלו מבקש לי הקב"ה להשחט לא הייתי מעכב ותשובתו הוא בזה דלאו גברא קטילא הוא דלאחר פקידה יכנס בו נשמה מסטרא דדכורא ואז יהי' בן קיימא וכל יומא מזומן הוא להיות נעקד על גבי המזבח וירע הדבר מאוד על אודות בנו ר"ל שאברהם אבינו ידע אשר ישמעאל הוא בנו מסטרא דדכורא והוא יחיה לפניו אבל יצחק אינו בנו כי אם את שרה אשתו ואמר הקב"ה לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ל"ך דייקא הגם שעתה יצחק בנה של שרה אבל לעתיד אחר העקידה יכנוס בו נשמה דדכורא ויקרא לך זרע היינו שיהי' בן אברהם ואז יהי' יצחק בן קיימא, ועפי"ז יתבאר דברי המד"ר התחיל אברהם תמי' אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע וא"כ אם בני מסטרא דדכורא למה חזרת ואמרת קח נא וגו' למה הי' צריך להיעקד דהא משו"ז יהי' צריך להיות נשחט כיון שלא הי' בו נשמתא מסטרא דדכורא וא"כ הוא נעקד משום שהוא מסטרא דנוקבא ואינו מתקיים א"כ למה עכשיו אתה אומר אל תעש לו מאומה ואמר לו הקב"ה לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו ר"ל להעלותו מבחי' סטרא דנוקבא ע"י מעשה העקידה דהא ע"י העקידה פרחה נשמתו ונכנס בו נשמתא דדכורא וז"ש לו הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע ע"י מה שהעלו על העקידה ומוכרח עי"ז להיות נעקד עפ"י דיבורו של הקב"ה קח נא וגו' וגם לא הי' נצרך לעשות לו מאומה כיון שכבר פרחה ממנו נשמתו דנוקבא ונכנס בו נשמתא דדכורא והבן. ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, יתבאר עפימ"ש בבני יששכר מאמרי השבתות במה שאמרו ז"ל נמלך בנשמותיהם של צדיקים תחלה, דהנה השי"ת רצה לברוא עולם הנסיון