עצי חיים על התורה לג

בעת הטיול וכיוצא אמנם אחרי כן לא תשאר אצלו שום רושם שמחה מהתענגות אדרבה ילוד לו עצב וכעין חרטה משא"כ בשמחה של מצוה אחרי סיבת השמחה עוד ישוב לשמוח ולשוש על מה שהי' לו מהתענוג והשמחה וזה היא הפירוש וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה עכ"ד. וזה פי' הכ' יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם הכוונה שימשכו וירחצו עצמם מן הע"ז הכרוך ברגליהם והשענו תחת העץ דא אילנא דחיי שיקבלו עליהם מלכות שמים כמו שפי' רש"י על ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה א' לכל העולם ובזה וסעדו לבכם אחר תעבורו יהי' לכם שמחה וטוב לב גם אחר שתעבורו כי בשמחה של מצוה עוד יש לשוש ולשמוח גם אחר עבור סיבת השמחה וזה לאות בשמחה מעולה לש"ש. ואברהם הי' יהי' וגו' יל"ד השייכות לכאן גם אומרו למען אשר יצוה וגו' וכי לא סגי בצדקתו של אאע"ה לבדו עד כי הוצרך לחפש בזכות כי יצוה את בניו וגו'. והנ"ל עפימ"ש ביש"מ בהפטרה פ' לך עה"פ ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי להבין אומרו ישראל עבדי ויעקב אשר בחרתיך עדימ"ש האלשיך עה"פ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמיכם אתם כדאי רק ויבחר בכם מכל העמים כלומר שמעריך אתכם נגד העמים ובערכם אתם טובים מהם עכ"ד. והנה ידוע דבני עלי' מכונים בשם ישראל והפחותים בשם יעקב ובבחי' יעקב הוי הבחירה מן העמים. וז"ש ואתה ישראל עבדי מעצמיכם אך יעקב היא אשר בחרתיך מכל העמים מפני שהוא זרע אברהם אהבי עכ"ד ז''ל. ועפי"ז אמרתי לפ' המסורה בפ' וארא ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהי' האות הזה עי' בעה"ט שם ר"ל כיון דהפדות כלומר ההבדל היא בין עמי ובין עמך דייקא לא מצד עצמם הם כדאי רק מה שמשערים אותם נגד העמים וע"כ היא פדת חסר ושלח לעמו הפדת כי אינו בשלימות עוד נקוה להשי"ת למחר שהוא לאחר זמן כשנחי' ונגיע למעשה אבותינו והקב"ה ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ר"ל אשר נטה לבבינו לעובדו שכם אחד ונהי' כדאי גם מצד עצמינו אז יהי' האות הזה יהי' הפדות שלם במילואו והרבה עמו פדות. וזש"ה ואברהם הי' יהי' לגוי גדול והיא ע"ד שכתב רש"י ז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ר"ל שבחר הקב"ה באברהם להיות לו לאלקי הוא מצד עצמו שהי' כדאי וע"כ נקרא שם ה' עליו ולא בהעריך מעשיו נגד גויי הארץ ונברכו בו כל גויי הארץ ר"ל שא"צ להזכיר פחיתת ערך העמים ואמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כאמור לעיל שבחר בבני יעקב זהו המון עם הפחותים שבהם מפני שהם זרע אברהם אוהבי בזכותו ובכחו הגדול יוכל לצוות את בניו אחריו כמו שהם במדרגה קטנה ועכ"ז ישמרו דרך ה' וגו' והקב"ה בחר בהם מכל העמים מצד מעלת אאע"ה והבן. ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו' צ"ב מה צורך ירידה זו הלא מלא כל הארץ כבודו, ודברי רש"י ידוע גם מה שדרשו חכז"ל הכצעקתה צעקת ריבה אחת על שנתנה מזון לעני גם זה צ"ב וכי רק זו בלבד עשו אנשי סדום והלא הי' רעים וחטאים לה' מאוד, ונראה עפימ"ש חכז"ל גדול כח מתנות עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים, ונ"ל עפי"מ דאמרו מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדת הרחמים למדת הדין. נמצא דהנהגת מדה"ר היא רק משום קיום העולם והנה המרחם על הבריות ונותן מפתו לעני ומהנהו הרי כי הוא רוצה בקיומו של עני להשיב אליו נפשו וחושש עבור קיום העולם במה שיש לו וע"כ במדה שאדם מודד מודדין לו ומהפך עליו מדה"ד למדה"ר בעבור קיום העולם אבל אם הוא אינו חושש בקיום העולם ומעלים עינו מן העני בשעת דחקו להמציא טרף לביתו ע"כ נשאר אליו תחלת המחשבה במה שברא העולם במדה"ד. וזש"ה הכצעקתה צעקת ריבה אחת על שנתנה מזון לעני ר"ל על שלא נתנו מזון לעני בעבור זה דייקא כלה כיון שלא חששו לקיום העולם