עצי חיים על התורה שלז

דלא משוי שליח שלא מסר להם אלא דברים ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר אבל גט דאית בי' ממשא חוזר ונמסר ע"ש ומבואר דאם המשלח לא מסר להשליח אלא דברים בעלמא ולא מסר לו מידי דאית בי' ממשא לעשות בו איזה דבר הוי כאלו לא משוי שליח כלל. (ועי' במהרי"ט ח"א סי' קכ"ז דמטעם זה אין אדם יכול לעשות שליח שיקדש איזה דבר להקדש, ועי' בנובי"ת יו"ד סי' קמ"ז ובח"ס יו"ד סי' שכ"א.) ובזה י"ל הכתוב בפ' שמות מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו' כי אהי' עמך וזה לך האות וגו, תעבדון את הא' על ההר הזה וכבר נתקשו המפורשים במה שאמר משה מי אנכי הא גם אם משה בענותנותו חשב עצמו לכלום מ"מ הא הולך היא בשליחותו של מקום, וגם מה זה האות כי הקב"ה שולחו ממה שיעבדון את הא' אח"כ הא אות משמע שיכול לראות עין בעין ולא מה שיהי' בזמן אחר, וגם למה על ההר הזה דייקא. ולהנ"ל י"ל דמשה אמר כיון דמילי לא מימסרא לשליח וכיון דהקב"ה אמר לו שידבר אל פרעה הוי כאלו לא משוי כלל לשליח וא"כ הוי כאלו משה ילך מעצמו אל פרעה ולכן אמר מי אנכי היינו כי הוא מעצמו אינו ראוי שידבר לפני המלך [והאמנם דדיבורו של הקב"ה הוא כמעשה כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו מ"מ י"ל דהיינו עצומו של הדיבור אבל שליח האומר דיבורו של הקב"ה שוב הרי הוא כדיבור], ועי' בח"ס יו"ד סי' שכ"א וז"ל ומה דשליח צבור מוציא רבים ידי חובתו בדיבור פיו ידום דאינו מטעם שליחות אלא מטעם שומע כעונה ובעלמא מילי לא מימסרא לשליח. והנה י"ל דמשה לא הוי כמו שליח דעלמא כיון דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה והרי הוא כמו עצם המדבר הראשון כיון דהן הן הדברים שנמסרו לו ממש אבל י"ל דהיינו רק משעת מתן תורה דכתיב והא' יעננו בקול היינו מתוך גרונו של משה אבל קודם מתן תורה הי' דיבורו של משה כמו שאר האנשים והיינו דאיתא במדרש פ' מטות כל הנביאים נתנבאו בכם מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר היינו כיון דהנביאים לא מצינו שהי' השכינה מדברת מתוך גרונם וא"כ לא הי' דיבורם עצם הדיבור של הקב"ה ולכן נתנבאו בבחי' כה בכף הדמיון אבל משה שהי' דיבורו כביכול עצם המדבר הראשון ולכן משה שפיר קאמר זה הדבר כיון שזה עצמו דיבורו כביכול ולכן השיב לו הקב"ה על מה שאמר משה מי אנכי כנ"ל כי היא מילי ולא מימסרא לשליח כי אהי' עמך ר"ל כיון שגם הקב"ה ילך עמו והשכינה יהי' מדברת מתוך גרונו ולא הוי כלל ענין שליחות רק מהקב"ה בעצמו כביכול יהא הדיבור וזה לך האות וגו' תעברון את הא' על ההר הזה היינו כמו שיהי' בעת אשר יקבלו התורה על ההר הזה דמשם ידבר בפיו אבל הא' הוא יעננו בקול. ה"נ דמשה ידבר לפרעה והא' יהי' עמו וכמו שנאמר בא אל פרעה שמשה הלך בשליחות לפרעה עם הקב"ה בעצמו כביכול ולפ"ז י"ל דה"ג כשדבר הקב"ה למשה שידבר אל הסלע ונתן מימיו חשב משה בדעתו אשר לא יתכן כי בדיבור פיו לחוד יעשה הנס דהא מילי לא מימסרא לשליח רק בודאי יניח ה' לו שיעשה איזה מעשה שיכה בצור ובזה יהי' איזה מעשה ופעולה שיש בו ממשא והכח בפעם הראשון לכן נאמר לו והכית בצור שיעשה איזה מעשה ופעולה שיחול עליו ענין השליחות אבל באמת כיון דמשה לא הוי כמו שליח דעלמא דשכינה הי' מדברת מתוך גרונו א"כ לא הי' צריך להעשות שליח רק ע"י מעשה וגם בדיבורו לבד ג"כ הי' ראוי שיעשה הנס על ידו והא שנאמר לו בפעם הראשון והכית היינו משום שהי' הענין קודם מתן תורה ואז עדיין לא נאמר בו והא' יעננו בקול אך משה מחמת רב ענותנותו לא החזיק טובה לנפשי אשר השכינה בכל פעם מדברת מתוך גרונו וכמו שמצינו דמשה לא ידע כי קרן אור פניו ולכן חשב ג"כ מכח ענותנותו דאין די במה שידבר אל הסלע דא"כ הוי רק מילי רק שיכה את הצור. והנה בגמ' גיטין דף כ"ו ענותניתו של ר' זכרי' החריבה את ביתינו וכו' והגלותינו מארצינו וכתבו המפורשים דענותנותו היינו שלא עמד על דעתו ולא הי' חזק בלבו לדון אותו המלשין ועיין