עצי חיים על התורה שלב

הרגל בה' הרגל ואינהו שאילי לי' בשאר יומי ע"ש. ולענ"ד יש להקשות על הטו"ז מהא שכתבו התוס' בע"ז דף ה' ע"ב דהא דתנן שואלין בה' פסח קודם לפסח ל' יום עיקר התקנה על הקרבן נתקנה כדאמר טעמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ע"ש ומבואר דבזה"ז דליכא לקרבן הא דשואלין בה' פסח ל' יום קודם הוא רק מדרבנן והנה כתב הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז הטעם דהמוכר לחבירו בשר טריפה מדרבנן דאין צריך המוכר לשלם ללוקח משום דחכמים לא גזרו כדי להוציא ממון דלענין ממון אוקמי' אדין תורה ע"ש והוכפל דבריו בסוף סי' רמ"ב וא"כ קשה על הטו"ז דכתב דיש נפ"מ לענין ממון הא כיון דמדרבנן היא א"כ אין נפ"מ לענין ממון דתק"ח לא מהני לענין ממון. והנה על הגמ' גופא דאיתא שם דביומי דכלה דהרב שאול לתלמידים לא קשה הא לא מהני תק"ח לענין ממון די"ל לפ"מ דמשמע שם הלשון ביומי דהלה היינו ביו"ט עצמו וי"ל דהיינו מדאו' דבגמ' מגילה שם יליף לה מוידבר משה את מועדי ה' וגו' שיהי' דורשין ה' חג בחג אבל הא דל' יום קודם לחג לפ"ד התוס' שהוא דרבנן איך מהני לענין ממון. וי"ל דהטו"ז ס"ל לפ"ד הגמ' סוכה דף ט' במשנה שם סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ופרש"י דאפי' לב"ש תוך שלשים לחג כיון ששואלין בה' חג קודם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה ומבואר מזה דהא דשואלין ודורשין קודם דאו' היא דהא מהני לענין סוכה שיהא כלשמה שהוא מדאו' ואפי' לב"ה דמכשירין סוכה ישנה לא משום דלא בעי סוכה לשמה אלא כיון דכל העושה סוכה וחדש בה דבר ואפי' סוכה ישנה ג"כ היא כלשמה ע"ש בתוס' ומבואר די"ל דהיא דאו' ופליג רש"י בזה על התוס' דע"ז וא"כ שפיר כתב הטו"ז דנפ"מ לענין ממון. אמנם לפ"ז יש בפשיטות נפ"מ בהא דדורשין קודם לפסח ל' יום דהא כתבו התוס' בסוכה שם בשם הירושלמי הא דסוכה ב"ה מכשירין וצריך לחדש בה דבר, מצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה א"ר דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה ע"ש וא"כ לפ"ד הירושלמי דמצה ישינה פסולה אפי' לב"ה ולפ''מ שכתב רש"י ז"ל דלב"ש דתוך ל' כיון דדורשין בה' חג לא הוי סוכה ישינה ממילא דה"נ לב"ה לענין מצה דתוך ל' לא הוי מצה ישינה וא"כ נפ"מ הא דדורשין וכו' לענין אם עשה מצה תוך ל' דלא הוי מצה ישינה ובפשיטות לענין סוכה ישינה א"א לומר דנ"מ דהא הלשון בברייתא דפ"ק דפסחים מיירי לענין מילי דפסחא אבל לה להירושלמי יש נפ"מ גם לענין מצה ישינה דהוא מילי דפסחא ועי' מנחת חינוך מצוה יו"ד ש ל ח שלח לך אנשים וגו' כל נשיא בהם והקשו המפו' למה בחר משה לשלוח לתור את הארץ את הנשיאים מישראל הלא לראות את הארץ מה הוא החזק הוא או רפה יותר ראוי לשלוח בקיאים בישוב העולם ועוסקים בהליכות עוה"ז ודרך ארץ, גם לפ' הת"י וכד חמי משה ענותנותי' קרא משה להושע בן נון יהושע וצ"ב. ונראה דהנה בגמ' ברכות דף כ' א"ל רב פפא לאביי מ"ש ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' א"צ קמאי קמסרו נפשי' אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשן אקדושת השם ע"ש, ויש להבין במה שאמר אביי אנן לא מסרינן נפשן היתכן שיאמר אביי כן הא בהנך עבירות דמחויב למסור נפשו בודאי כל איש הירא דבר ד' מקבל עליו למסור נפשו ורוחו לה' ואם מיירי בעבירות שאינו מחויב למסור עצמו א"כ אינו רשאי למסור נפשו, ועי' בש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"א בשם הרמב"ם דכל מי שדינו לעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו ע"ש, אמנם י"ל עפ"י דברי הב"י הביאו הש"ך שם סק"ב דאם הוא אדם גדול וחסיד ויר"ש רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפי' על מצוה קלה ע"ש, ולפ"ז י"ל דאביי ה"ק קמאי דמסרו נפשי' אקדושת השם ר"ל שהיו גדולים וחסידים ואנשי מעשה שהי' רשאים למסור נפשם אפי' על מצוה קלה אנן לא מסרינן