עצי חיים על התורה שלא

ניידו ע"ש מה שתי' בזה, ולהנ"ל מיושב דלא שייך לומר דישראל ח"ו בטלין ברוב משום דניידו עפ"ד חז"ל דכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם וכיון דמלא כל הארץ כבודו הוי קבוע כבודו ית"ש עמנו וא"כ גם ישראל הם קבוע במקומם ואינם בטלים ברוב בכל מקום שהם, וזשה"כ ע"פ ד' יחנו וע"פ ד' יסעו היינו שהשראת השכינה אתנו ולכן את משמרת ה' שמרו היינו שישראל אינם בטלים ברוב לגבי' שלא ישמרו משמרת ה' כיון דבכל מקום אפי' בעת נסיעתם אנו קבועים וקיימים לעד ולעולם. בחדש הראשון וגו' פרש"י פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד ובקידושין דף ל"ז ע"ב הקשו התוס' ולמה לא הקריבו הפסח במדבר ותי' דס"ל כל מקום שנאמר ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה, עוד הקשו כיון שמן הדין לא הי' להם לעשות מה גנות הי' להם וי"ל דהיינו גנותם שנשתהו מ' שנים מפני עון מרגלים, עור תי' דמשו"ה לא עשו פסח לפי שהי' רובם ערלים והיינו גנותם ומשו"ה לא מלו כיון שלא נשבה להם רוח צפונית ע"ש, והנה המפורשים הקשו על התוס' דהא לתי' הראשון קשה דא"כ למ"ד דלא ס"ל ביאה לאחר ירוי"ש משמע ואמאי לא עשו במדבר הקרבן פסח, וגם לתי' השני קשה הא התוס' בעצמם כ' ביבמות דף ע"ב דל"ל דלא עשו קרבן פסח משום מילת זכרים כיון דאנוסים היו ועי' במקנה, עוד הקשה בפנים יפות כאן מהא דאיתא בספרי פ"ז ר"ש אומר שבט לוי עשו פסח במדבר והקשה הא גם הם לא נימולו כדאיתא בספר יהושע וא"כ מה נשתנו שבט לוי מכל ישראל. ונלענ"ד דהנה במועד קטן דף ט"ו ע"ב מיבעי' לן מנודה מהו שישלח קרבנותיו אמר רב יוסף ת"ש כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו קרבנותיהן והקשה בתוס' מנלן ששלחו קרבנותיהן ותי' שמא יש להוכיח כן מהפסוק ע"ש ולא פירשו מהיכן ובטורי אבן חגיגה דף י' כתב דרב יוסף פשט לה אליבא דר' ישמעאל בפ"ק דחולין דס"ל דנאסר להם בשר תאוה והי' צריכין להקדיש ולהקריב חלב ודם למזבח ונפקא לן התם מקרא וכיון שכן ש"מ דשלחו קרבנותיהן אע"ג דמנודין היו אבל ר"ע דפליג התם דבשר תאוה לא נאסר להם כלל אפשר לומר לדידי' דמנודה אינו שולח קרבנותיו עכ"ד ע"ש, ולפ"ז י"ל דלמ"ד ביאה אינו לאחר ירוי"ש ס"ל מנודה אינו משלח קרבנותיו ומשו"ה הטעם דלא הקריבו במדבר הפסח משום דמנודין היו אבל לר' ישמעאל דס"ל מנודה משלח קרבנותיו הטעם דלא הקריבו בו הפסח משום דס"ל לר' ישמעאל דביאה לאחר ירוי"ש משמע והיינו כתי' התוס' הראשון. ומיושב דברי הספרי דשבט לוי עשו פסח והיינו דס"ל דביאה אינו משמע לאחר ירוי"ש והא דלא הקריבו ישראל הפסח משום דמנודין היו ולא היו רשאין להקריב קרבנותיהן וס"ל כר"ע דבשר תאוה לא נאסר להם אבל שבט לוי שלא עבדו ע"ז ולא הי' מנודין הם הקריבו שפיר הפסח וכמבואר בחגיגה שם ששבט לוי הקריבו גם העולת תמיד וזהו גנותן של ישראל שלא הקריבו בפסח אע"ג דמנודין היו ואינו רשאין להקריב קרבנותיהן מ"מ זהו גנותן שהי' מנודין והא דשבט לוי עשו הפסח אע"ג שלא הי' נימולין היינו כדברי התוס' ביבמות משום דאנוסין הי' ואינו מעכב. ויעשו בנ"י את הפסח במועדו ובפסחים דף ו' תניא שואלין ודורשין בה' פסח קודם לפסח שלשים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני שנאמר ויעשו בנ"י את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, והנה בטו"ז או"ח סי' תכ"ט כתב דלפ"ד הר"ן דאין חיוב לדרוש ל' יום קידם הפסח אלא דנפ"מ לענין שני תלמידים אחד שואל כענין ואחד שלא כענין דנזקקין לשואל כענין תחלה וכתב הטו"ז דיש נפ"מ לענין ממון עפ"מ דאיתא בב"מ דף צ"ז אמרו לי' רבנן לרבא שאיל לן מר ללמוד לנו תורה ואם נשאל ממנה בהמה ומתה נפטור דהוי שאילה בבעלים איקפד רבא לאפקועי ממון קבעיתי אדרבא אתון שאלתין לי דמצי לאשתמוטי ממסכתא למסכתא ולא היא איהו שאיל להו ביומי דכלה כשדורשין לפני