עצי חיים על התורה שד

האוה"ח הנ"ל י"ל דמשו"ה היכא דלא מצי עביד אינו יכול לעשות שליח כיון שהמשלח מוליד תכונתו בהשליח וכח זה מעכב את השליח לעשות שליחותו אך הכהנים הם שלוחי דרחמנא ולכן הם מקריבים קדשי בנ"י לשם ה', וזה שפרש"י שתשים סנהדרין אצל המזבח היינו שהם בבחי' זו כמו המזבח ר"ל הכהנים הנגשים להקריב את קרבן ה' על המזבח דלאו שלוחי דידן נינהו אלא שלוחי דרחמנא ונולד בהם תכונה קדושה מצד המשלחים וכמ"ש לעיל בפ' בשלח ע"ש כן הסנהדרין השופטים את ישראל קדושתם נצח לעד כיון דאנן שליחותי' דקמאי עבדינן ונולד בנו תכונה זו מצד המשלחים. וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו וגו' ובמדרש ילקוט צפני' בעת ההוא אחפש את ירושלם א''ר אחא אמר הקב"ה מוציא אני אותה לחירות כשם שכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו וגו' ואני הכיתי שני עיניהם של בני שנאמר ויעצם את עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי ע"ש, ולכאורה יש להקשות הא מבואר בגמ' קידושין דף כ' דרק עבד כנעני יוצא בשן ועין אבל לא עבד עברי וא"כ איך נלמוד מעבד כנעני לישראל מה שאינו נוהג בעבד עברי. ונראה דהנה איתא בברכות (דף ה') יסורין ממרקין עונותיו של אדם שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כש"כ, והקשה בפנ"י שם מה ק"ו הוא זה הא איכא למיפרך עבד עברי ואמה יוכיח שאין יוצאין בהן ע"ש, ולענ"ד יש לתרץ דהנה יש להבין הטעם מדוע אינו יוצא בשן ועין הא איכא ק"ו כמ"ש התוס' בקידושין שם דלא גרע מע"כ שאינו יוצא בשש ויובל ואפ"ה יוצא בשו"ע ע"ש, וי"ל עפי"ד המדרש בראשית פ' ל"ו עה"פ וירא חם וגו' ויגד לשני אחיו בחוץ א"ר יעקב בר זבדי מ"ט עבד יוצא בשן ועין מהכא וירא ויגד ופרש"י ראה בעיניו והגיד בשיניו המחתך את הדיבור וכיון שלקה באחד מן האיברים שחטא נפטר מקללתו ויצא לחירות עכ"ל, וא"כ מבואר מזה דהא דכנען הוא עבד עבדים לאחיו משום שחטא בעיניו ובשיניו וא"כ אחר שנלקה בזה ונקה מהעון בדין הוא שיצא לחירות כיון שכבר נפטר בזה על חטאו (והא דיוצא גם בשאר ראשי אברים כמבואר בקידושין דף כ"ד צ"ל דהמדרש חולק על הגמ' או י"ל דהוא מטעם קנס כמבואר בגמ' שם ועי' ביפ"ת ובנזה"ק), ולפ"ז שפיר דעבד עברי אינו יוצא בשו"ע דהא טעם זה לא שייך בע"ע לומר דכיון שלקה באחד מן האברים שחטא דהא ע"א לא חטא באברים הללו וגם עבודתו אינו מטעם הנ"ל דנימא כיון שלקה בהם יצא לחירות וא"כ מיושב קושי' הפנ"י דבגמ' הכי קאמר יסורין ממרקין עונותיו של אדם ק"ו מע"כ דיוצא בשו"ע והיינו דעבד כיון דחטא בשו"ע ונלקה באותו אבר שחטא יוצא העבד לחירות וה"נ דעונותיו של אדם שעשה בגופו יסורין ממרקין עונותיו דכיון דחטא בגופו ונלקה בגופו נפטר מעונותיו, וזהו הק"ו דיסורין ממרקין כל גופו של אדם ואלו עבד כנעני אפי' לא הפילו רק שינו לחוד או עינו ג"כ יוצא לחירות, ומבואר ג"כ המדרש אני שהכיתי את שני עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי כיון שמה שהגלינו בין האומות ג"כ הרי מפני חטאינו גלינו מארצינו וכיון דיסורים ממרקים כל גופו של אדם הוא ק"ו משן ועין דיוצא אפי' באחד מהן לחירות מכש"כ דהוי בשני עיניהם בדין הוא שנצא לחפשי והרי הוא כע"כ שהוא עבד מפני החטא ואח"כ כשנלקה באחד מאיבריו יצא לחירות ה"נ כיון שהגלות הוא משום החטא וכיון שנלקה בדין הוא שיצא לחפשי. ובזה יש לפרש הכתוב בפ' תבא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית וגו' ובמדרש שאלו את ר' שמעון בתוכחה נרמז רזא דפורקנא והשיב בהאי קרא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות וגו' (ועיין מ"ש בזה שם). וי"ל עפ"ד הגמ' הנ"ל שדרשו ומתורתך תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משו"ע עבד יוצא בהן לחירות יסורין לא כש"כ, והיינו שאמר הכתוב אחר דברי התוכחה שהוא יסורין ומתמרקין בזה עונותיו של אדם וא"כ בדין הוא שיצא לחירות לכן אמר הכתוב והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות