עצי חיים על התורה שג

הוסיף יום אחד מדעתו והי' יכול לעקור דבר מן התורה בשוא"ת אבל במצות ל"ת דאם עוקר הוי עקירת דבר מה"ת בקו"ע ואין תקנתא דרבנן דוחה דאורייתא בקי"ע א"כ י"ל שלא הי' רשאין לעבור על מל"ת תיכף ביום השישי קודם קבלת התורת הי' בז' בסיון. ובזה י"ל מה שהקשת במג"א סי' תצ"ד האיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קיי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קיי"ל דבעי לפרושי וא"ו עונות כמ"ש ביו"ד סי') קצ"ו ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ע"ש, ולהנ"ל י"ל דאע"ג דבז' בסיון נתנה התורה מ"מ כיון דל"ת הי' מחויבין ליזהר בהם עוד בששה בסיון דאין חכמים יכולים לעקור ל"ת שהוא בקו"ע לכן עוד ביום השישי מיקרי זמן מתן תורתינו היינו הל"ת. ויתבאר השתא מה ששינה הסדר בתהלים במה שהקדים לכתוב לא יהי' בך וגו' ואח"כ אנכי ולהנ"ל י"ל דבתורה דכתיב קודם שהוסיף משה יום א' מדעתו לכן כתיב כסדר הזה אנכי ה"א קודם שהוא המ"ע ואח"כ לא יהי' שהוא הל"ת אבל בתהלים שאמר דהמע"ה אחר שהוסיף משה יום א' מדעתו וא"כ רי' קבלת התורה כן שקיימו קודם הל"ת בו' בסיון ואח"כ המ"ע בז' בסיון היינו שקבלו וקיימו המ"ע בז' וע"כ כיון שקבלו קודם הל"ת ואח"כ המ"ע לכן כתיב בתהלים קודם הל"ת היינו לא יהי' בך וגו' ואח"כ המ"ע אנכי ה"א מ ש פ ט י ם ואלה המשפטים וגו' וברש"י למה נסמכה פרשת דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח, והוא גופא טעמא בעי מה ענין סנהדרין אצל המזבח. ונראה עפ"ד הגמ' גיטין דף פ"ח ע"ב לפניהם ולא לפני הדיוטות ופריך והא אנן הדיוטות אנן ומשני שליחותי' דבני א"י עבדינן ובתוס' שם הקשו והא עכשיו אין מומחין בא"י ומי יתן לנו רשות, ותי' דשליחותי' דקמאי עבדינן ע"ש, ויש להבין מה מהני דקעבדינן שליחותי' הא היושב על מדין צריך בעצמו להיות סמוך ומה מהני שהוא שלוחו הא עכ"פ השליח עצמו לא הוי סמוך כמו המשלח. וי"ל עפ"ד האור החיים בפ' שלח בענין המרגלים שכשרים היו בשעה שנשתלחו אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול הרע בשליח ויחזיר להיות שלוחו של אדם כמותו כדרך שתלד בחי' הקדושה בשלוחי מצוה ולזה הגם שהי' צדיקי' בהתחלתם נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ששלחו חותם מכח מיעוט האמונה וע"כ יעצו להדיח עכ"ד, ומבואר מזה דענין השליחות משום שנולד כח ותכונת המשלח בהשליח והיינו שלוחו של אדם כמותו ממש, ויתבאר דברי הגמ' הנ"ל אנן שליחותי' קעבדינן וכיון דלהשליח נולד בחי' הקדושה מכח המשלח ולכן כיון שהם היו סמוכין כן גם אנחנו במידי דעבדינן שליחותי' נולד ונתלבש בנו כח הסמיכה בבחי' הקדושה של סמוכין לעד ולעולם. ובזה י"ל בדברי הגמ' ב"ק דף צ"ב חמרא למרא וטיבותא לשקי' דכתיב וסמכת את ידך עליו וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו פרש"י תלה החכמה והגדולה במשה כאלו הוא נתנה ליהושע והוא אינה אלא מפי הקב"ה ע"ש, וי"ל דמשו"ה תלה החכמה שניתנה ליהושע במשה משום דסמך משה אותו ונעשה בזה שלוחו של משה ונסנס ביהושע תכונת הקדושה ממשה וא"כ החכמה והגדולה של יהושע הרי הוא כאלו משה נתנה לו כיון דממנו הוא תכונתו. וזש"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל כמו לפניו כיון שהמשפטים צריכין להיות ע"י סמוכים וא"כ לדורות הבאים אשר אין סמוכים מנין לנו רשות לדון ולהורות בדבר שצריך סמוכין כי אם מטעם דשליחותי' דקמאי קעבדינן ולכן אמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים תהי' ג"כ לפניה' ר"ל לדורות הבאים לפניהם. ויבואר דברי רש"י לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח עפמ"ש לעיל בפ' בשלח לבאר הגמ' קידושין דף כ"ג הני כהני שלוחי דרחמ' דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי ע"ש, ולפ"ד