עצי חיים על התורה ש

הטובה שעשה ה' לישראל מה שהצילו מיד מצרים ובגמ' סנהדרין דף צ"ד ויחד יתרו רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודין חדודין כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי, ותמהו כולם דהא רב מייתי סייעתא לשמואל בעל פלוגתי' ואין זה דרך הש"ס ועיין במהרש"א שמביא הגירסא רב פפא. ונראה עפמ"ש בספר קדושת לוי בכללות הנסים ותורף דבריו כי מאתו ית' לא תצא הרעות רק הכל טובות וכל מכה היא טובה כפולה ומכופלת שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת הצדיקים שע"י יהי' קידוש ש"ש בעולם וכדמצינו בר"ע שאמר מתי יבא לידי ואקיימנה אך העכו"ם ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה ועי' ביש"מ פ' בא, ולפ"ז י"ל דיתרו כשבא להתגייר כבר הבין התועלת שהי' להמצריים שנתקדש ש"ש על ידם וא"כ לא הי' לו מה להצטער עליהם כיון שבאמת טובה גדולה נעשה להם ואם כי המצריים לא היו מבינים הטובה שנעשה להם מ"מ כיון דגיורא לא תבזי ארמאה קמי' א"כ ודאי לא הי' יתרו חשב עליהם שהם אטומים כ"כ עד שאין מבינים התועלת עמהם ולכן רב לא ס"ל כשמואל שנעשה בשרו חדודין חדודין כיון שזה הוא בזיון למצרים כי לא יבינו זאת אשר טובה הוא להם וא"כ ודאי לא הי' יתרו חשב עליהם שאין מבינים הטובה וע"כ ס"ל לרב דהפירוש ויחד שהעביר חרב חדה על בשרו וע"כ מייתי רב סייעתא לדבריו שאין הפירוש כשמואל דהא גיורא לא תבזי ארמאה והיינו משום שארמאה הוא חשוד בעיני גיורא וה"נ ודאי לא חשב יתרו על המצריים שאין מבינין התועלת וא"כ ע"כ הפירוש של ויחד שהעביר חרב חדה על בשרו. ויתבאר הכתוב ויחד יתרו על כל הטובה היינו שנעשה כל הטובה ושתים זו שמענו מזה האחד לישראל, וגם מה שנעשה להמצריים שנתקדש ש"ש על ידם, וזשה"כ בכפלים האחד אשר עשה ה' לישראל, והשני אשר הצילו מיד מצרים, שנעשה טובה למצרים הקידוש שם שמים שנעשה על ידם. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י, ויל"ד כפל הלשון, גם שינוי הלשון דמתחלה כתוב בקולי ואח"כ בריתי, ועוד במה אנו סגולים יותר מן העמים, גם למה מסיים הכתוב אלה הדברים שלא מצינו כן במקום אחר. ונראה דהנה בברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' יש להקשות ממה שאמרו חז"ל במס' ע"ז דף ב' ה' מסני בא וזרח משעיר למו שהקב"ה החזיר התורה על כל העמים ולא קבלוה וישראל קבלוה א"כ ה' לא בחר בנו דייקא אלא שכל האומות לא רצו לקבלה וישראל קבלוה ומה שייך בזה לשון בחירה, ומצאתי בישועת יעקב או"ח סי' מ"ו עמד בזה ומתוך דבריו מבואר דעיקר הבחירה הוא על תורה שבע"פ דעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע אבל תורה שבע"פ מבואר בתנחומ' פ' בראשית שלא קבלו ברצון כ"א ע"י כפי' ועל האוה"ע לא כפה עליהם הר כגיגית כמאמר הגמ' שם דף ג' ושייך לומר אשר בחר בנו דהיינו תורה שבע"פ שלא רצה הקב"ה ליתן לאוה"ע ע"ש. והנה בפסחים דף ס"ח הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה, וי"ל עפ"י הנ"ל דעל תורה שבכתב לא נקבע יו"ט ושמחה כיון דבזה לא הי' הבחירה בינינו לאוה"ע רק על תורה שבע"פ וכמו דמברכינן אשר בחר בנו רק על תורה שבע"פ כן נקבע עיקר יו"ט רק על תורה שבע"פ. ויבואר בזה הכתוב בפ' אמור וספרתם לכם ממחרת השבת היינו שצריך לספור לכם כמאמר חז"ל בביצה דף כ"א לכם ולא לנכרים היינו משום שיש לקבוע יו"ט ביום מתן תורתינו שבע"פ והקב"ה בחר בנו דייקא שנתן לנו תורה שבע"פ אבל לא לנכרים. וי"ל בזה בהא דאמרי' בגמ' מנחות דף ס"ה אשר הצדוקים שכפרו בתורה שבע"פ התאמצו לפרש ממחרת השבת מחרת שבת בראשית, וי"ל דלפי דעתם שבעטו בתורה שבע"פ א"כ אין להם לקבוע יו"ט בזמן מתן תורתינו כיון דעל התורה שבכתב