עצי חיים על התורה רצא

למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם פרש"י שמא ישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויש להבין מנ"ל לרש"י ז"ל להוציא את הכתוב מפשוטו שקרא לו לאכול לחם ממש וכמו דמשמע מגמ' סנהדרין (דף ק"ד ע"א) א"ר יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית ומשמע דלחם משמעו כפשוטו. ונראה דהנה בגמ' קידושין דף כ"ט א"ר יהודא אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר רחיים בצווארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו וכתבו התוס' דר"י לבני בבל אמר שהם עניים ואינו יכול להניח אשתו וילך וילמוד תורה ולכן ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ושמואל דאמר נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה לבני א"י שהם עשירים וטוב לו שישא אשה וילמוד תורה בטהרה ע"ש והנה משה כשברח מפני פרעה ולא הי' בידו מאומה א"כ הי' כמו שאר עניים והאיך הי' יכול לישא אשה וילך וילמוד תורה וכמו שאמר ר"י רחיים בצווארו ויעסוק בתורה וע"כ אמר יתרו קראן לו ויאכל לחם ר"ל שהוא יתן לו ארוחתו על שלחנו די מחסורו אשר יחסר לו ובכן ישא אשה קודם ואח"כ ילמוד תורה וזה שפרש"י קראן לו ויאכל לחם לחם ממש ובזה שמא ישא אחת מכם ר"ל כיון שהי' לו לחם לפניו תמיד ואז טוב לו יותר לישא אשה ואח"כ ללמוד תורה ולכן ישא אחת מכם, וזש"ה ויואל משה לשבת את האיש היינו כי ראה שיכול לישב עם יתרו והוא לשון עכבה כמאחז"ל בסוכות תשבו וגו' ופרש"י דהוא לשון עכבה וע"כ ויתן את צפורה בתו למשה ר"ל שנשא אשה מקודם. ו א ר א ויצום אל בנ"י ובירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה אמר רב שמואל ב"ר יצחק על מה ציום על פ' שילוח עבדים ואתיא כר' הילא דאמר לא נענשו ישראל אלא על פ' שילוח עבדים הה"ד מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו' ובקרבן העדה שם הקשה למה נענשו שגלו מן הארץ רק על שילוח עבדים ומה שתי' לפי שהוא הי' מצוה ראשונה להם במצרים ובשבילה נגאלו ממצרים על זה גופא קשיא למה זה הי' מצוה ראשונה וגם אמאי בשבילה נגאלו ממצרים. ונראה דהנה בב"מ דף י' ע"א פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום מ"ט כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והקשו התוס' א"כ יהא אסור להשכיר עצמו בפועל ותי' כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה לאו עבדות היא כלל, ובזה פי' אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' משפטים הכתוב אשר תשים לפניהם עפ"ד הנחלת יעקב דלכאורה קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים אך התי' הוא כיון שבכל יום ויום זמן גאולה הוא א"כ לאו עבדות הוא כלל, וזש"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל דזה נוגע להם היינו לכללות ישראל דממשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה היא עכ"ד ז"ל. ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשו המפורשים מה שלא שלמו ישראל הגזירה של ועבדום יענו אותם ארבע מאות שנה שנגזר עליהם וי"ל דהיינו כיון שאסור למכור אותנו יותר משש שנים כדין עבד עברי ואפי' למכור א"ע יותר מג' שנים אסור כמבו' בחו"מ סי' של"ג ברמ"א ואפי' לדברי התוס' דמותר למכור עצמו על יותר היינו משום שיכול בכל יום לחזור בו ולא מיקרי עבד אבל בלא"ה אסור ועי' בש"ך שם ס"ק י"ז ולכן אעפ"י שלא נשלם הזמן של ארבע מאות שנה מ"מ כיון שנתחדשה התורה וגזרה חכמתו ית"ש שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם א"כ אין למכור אותנו לעבדים עבד קבוע לזמן יותר משש שנים וא"כ בדין הוא שנצא קודם הזמן ועיין מ"ש בפ' תבא. ולפ"ז י"ל דקודם שיצאנו ממצרים נצטוינו על פ' שילוח עבדים כדברי רב שמואל שדורש ויצום אל בנ"י על מה צום על פ' שילוח עבדים וא"כ כ כיון שישראל נצטוו על שילוח עבדים לכן גם הקב"ה שומר משמרתו של תורה ע"כ יצאנו ממצרים קודם הזמן כיון דכתיב בתורה שש שנים יעבוד וכבר עבר הזמן עבדות של עבד עברי ממילא גם אנחנו