עצי חיים על התורה רצ

עבדו בהם בישראל בפרך ופרך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותן כ"ט מלאכות עכ"ל וי"ל דהיינו נמי כדברי המדרש הנ''ל שרצו לבטל שבת בזה שעבדו בהם בפר''ך ר"ל באותן ל"ט מלאכות עבדו בהם בשבת כדי שלא יוכלו לקיים מצות מילה ולא יהא נגאלים אבל כיון דעבדו השם ששמרו את השבת בזכות זה נגאלו. ויתבאר היטב דברי הבעה"ע הנ"ל שבשביל שבת ומילה נגאלו ישראל ממצרים היינו דבשביל מילה כמאה''ב ביחזקאל מתבוססת בדמיך וגם בשביל שבת דאין מילה בלא שבת ולכן בשביל שתי המצות שבת ומילה נגאלו ממצרים וע''י מ"ש לעיל סוף פ' לך. בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופרש"י וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידין לקבל התורה על ההר הזה והקשו המפורשים היתכן שיאמר משה שאין להם זכות במה להגאל והלא אדרבה הי' לו ללמד זכות על ישראל וגם הא זכות זה שיקבלו התורה הוא רק לאחר שיצאו ממצרים אבל עכ''פ קודם הגאולה מה זכות הי' להם מקודם שיהא ראויים להגאל. דהנה כתב בח"ס עה"ת פ' וארא במה שידוע שהקב"ה אמר לאאע"ה ועבדו ונראה וענו אותם ארבע מאות שנה ולא הי' אלא רד"ו שנה, והרבה טעמים נאמרו ע"ז, ותי' הח"ס כי הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שיעבוד והקב"ה הקדיש את בני ישראל לעצמו ולכבודו ככתוב קדש ישראל לה' וא"כ ההקדש הוא מפקיע שיעבוד מצרים הגם בשהרהינו אצלו לא מהני ההקדש להפקיע מידי שיעבוד אבל בנ"י גורשו ממצרים ויצאו משמה עכ"ד הח"ס ז"ל, והנה מ"ש הח"ס משום שגורשו ממצרים לא הוי הרהינו לע"ד קשה להבין דהא משו"ז גורשו משום שנפטרו משיעבוד מצרים וא"כ כיון דהוי כהרהינו ואין הקדש מפקיע מידי שיעבוד וממילא שוב י"ל דהוי תוך זמנו והאיך יצאו ממצרים קודם שנשלם הגזירה אבל י"ל דהא דאם הרהינו לא מהני ההקדש להפקיע משיעבוד י"ל דהיינו דוקא במטלטלין כגון גבי חמץ ס"ל לרבא כן בפסחים דף ל"א דאם הרהינו לא נאסר חמץ של ישראל שהרהינו אצל נכרי אבל עבד אפי' הרהינו אצל אחר מ"מ אם רבו ראשון הקדישו שפיר מהני ההקדש דבעבד י"ל דלא שייך הרהינו דמ"מ הוא ברשות עצמו ועי' מ"ש בקצה"ח סי' פ"ח סק"ט שמפלפל בכה"ג ובש"ש פ"ה דהיכא דליכא ספיקא דדינא לא אמרי' דהעבד וחזק ותפיס בעצמו רק היכא דליכא ספיקא אמרי' דהעבד תפס בעצמו ע"ש וא"כ לא שייך בעבדים הרהינו ושפיר הא דיצאו ממצרים קודם הזמן משום שהקדישם הקב"ה לעצמו ומפקיע מידי שיעבוד ועי' מ"ש להלן בפ' בא. ובזה יש לפרש הכתוב להלן בפ' בא בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים ופרש"י בעבור זה שאקיים מצותיו עשה ד' לי רמז תשובה לבן הרשע לומר עשה ד' לי ולא לך שאלו היית שם לא היית נגאל ויש להבין מנ"ל למדרש כל הנ"ל וי"ל כיון דבשביל זה יצאנו ממצרים קודם הזמן משו שקדמנו במצותיו והקדש מפקיע מידי שיעבוד ולי פרש"י בעבור זה שאקיים מצותיו ואנו קדש לד' לכן יצאנו ממצרים וזה שפרש"י ג"כ עשה ד' לי ולא לך דכיון שהרשע אינו מקיים מצותיו ית"ש ואינו קודש לה' ע"כ אלו הי' שם לא הי' נגאל כיון שהוא קודם הזמן של ארבע מאות שנה ואין הקדשו הקדש שיפקיע אותו מידי שיעבוד. ויתבאר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו' דהנה מה שאמר משה וכי אוציא את בנ"י ופרש"י באיזה זכות י"ל דלא אמר משה דאין זכות ח"ו לישראל שיהא ראוים ליגאל אלא שאמר משה כיון דנגזר עליהם ארבע מאות שנה א"כ מה זכות ר"ל מה יפה כחם לפרוק מעליהם שט"ח שעליהם והאיך אפשר להוציאם בלי טענה קודם כלות זמן השיעבוד ואמר לו הקב"ה דבר גדול יש לי ע"ז בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' היינו שאני מקדש את עמי ישראל קודש לה' ע"י קבלת התורה בקדושת הגוף וכיון דקדשו קדשו ונפקא מידי שיעבוד ושפיר יוכלו לצאת ממצרים קודם הזמן.