עצי חיים על התורה רפא

צדיקים גמורים אבל לעתיד שנאמר ועמך כולם צדיקים יקוים בנו ועמדו זרים ורעו צאנכם עכ"ד ולפ"ז י"ל דבזה נחלקו השבטים עם יוסף אחיהם דהשבטים הלכו לרעות את צאן אביהם ופירש"י הלכו לרעות את עצמם וא"כ מבואר שקיימו בעצמם הנהג בהן מנהג דרך ארץ ולא החזיקו עצמם לצדיקים גמורים וכדברי ר' ישמעאל אבל יוסף לא עסק בהלכות דרך ארץ וקיים לא ימוש ספר התורה וגו' דברים ככתבן והי' תמיד עם יעקב וכל מה שלמד בבית מדרשו של שם ועבר מסר לו. והנה אמרו חז"ל שבת דף פ''ה אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ ופריך בגמ' אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהי' בקיאין בישובה של ארץ מלא קנה זו לזתים מלא קנה זו לגפנים ע"ש וי"ל וישב יעקב בארץ וגו' שהי' רוצה לישב בישובה של ארץ כאדם שחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה אבל באמת צדיקים גמורים כיעקב מלאכתם נעשית ע"י אחרים כרשב"י וקפץ עליו רוגזו של יוסף שהכריע להלכה ולמעשה כי צדיקים כמו יעקב ויוסף מלאכתם נעשית ע"י אחרים ועמדו זרים ורעו צאנם. וירא אדוניו כי ה' אתו וגו' ופירש"י שם שמים שגר בפיו וצ"ב ויה' ברכת ה' בכל אשר יש לו וגו' תיבת יש הוא לכאורה כשפת יתר דהול"ל בכל אשר לו. ונראה דהנה ידוע מ"ש בזוה"ק פ' יתרו עה"פ לא תשא דמשו"ה כתיב מה יש לכי בבית שאין הקב"ה עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט השי"ת נותן ברכה להרבות המיעוט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו נס לעשות ברי' חדשה והנה אין מבואר הטעם מדוע אין הברכת שורה בדבר ריקן ואפשר י"ל עפ"ד הרמ"ע שעל המן מברך המוציא לחם מן השמים והביא ע"ז בבנ"י מאמר השבתות מאמר ג' בשם הרב המקובל מו"ה ישראל דוב ז"ל אשר לא ברכו על המן כל עיקר כיון שלא הי' בו דבר הצריך תיקון כי כל עיקר הברכה לברר ניצוצין ולהפרידם מן הפסולת ובמן לא הי' פסולת כיון שהי' לחם מן השמים לחם אבירים עכ"ד ז"ל ע"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אין הנס שורה בדבר ריקן כיון שאם הכל בא ע"י נס לא יתכן בו לברך עליו דהא אם הכל בא מן השמים הרי הוא כמו המן דאין צריך לברך משום דאין דבר טמא יורד מן השמים אבל כיון שע"י הברכה ממשיך עליו מהנס ההוא גם בזמן הזה לפיכך רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיברכו על הנס בזה דאין הברכה חל אלא על דבר שיש כבר בעולם וכיון שבתוספת הברכה מעורב בו דבר ממה שהי' מקודם וזהו צריך תיקון א"כ שייך לברך. ובזה יש לבאר דברי הגמ' שבת דף כ"ג אר"י יום ראשון מדליק מברך ג' מכאן ואילך המדליק מברך ב' מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס נס כל יומא איתא והקשה בפנים יפות פ' מקץ [עה"פ ויצבר יוסף] מה הוי ס"ד דביום הראשון הי' נס יותר משאר הימים מדמקשה ונמעט נס ולהנ"ל י"ל דביום הראשון שהי' השמן הנמצא שלא בדרך נס כל עיקר השמן א"כ הי' צריך לברך שעשה נסים כדי להפריד מן הפסולת אבל ביום השני שהי' כל השמן בדרך נס א"כ הוא כמו המן שאין צריך לברך עליו וא"כ י"ל כיון דבעת שהי' הנס בימי מתתי' שלא הי' צריך לברך שעשה נסים ביום השני כן גם עתה הוי ס"ד שאין צריך לברך נס רק ביום הראשון אבל ביום השני לא צריך לברוכי על הנס ומשני נס כל יומא איתא ר"ל עפ"ד הטו"ז שכתב לתרץ קושי' הב"י דמשו"ה קבעו ימי חנוכה שמונה ימים אע"פ שהי' בו להדליק יום אחד ונמצא שביום הראשון לא הי' נס וכתב הטו"ז לתרץ עפ"ד הזוהר הנ"ל שגם ביום הראשון הי' נס שנשאר בהפך כדי שיחול עליו הברכה דברכה לא שרי' באתר רקני' ע"ש וא"כ לפ"ד הטו"ז גם ביום הראשון הי' נס והיינו שאמר בגמ' נס כל יומא איתא ר"ל גם ביום הראשון הי' נס כיון שהי' צריך שישאר מעט בכלי כדי שיחול עליו הברכה וממילא גם בעת ההוא הי' צריך לברך במנורה שעשה נסים אפי' בשאר הימים כיון שהי' בכל יום בהפך מעט שמן שלא הי' בדרך נס וממילא גם לדידן צריך לברך נס ומשו"ה לא נמעט נס מלברך בשאר ימים ימי חנוכה,