עצי חיים על התורה רמה

טובים שעשו ויעשו הצדיקים בכל דור ודור נברא העולם. לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך ודרשו חז"ל סמוכין דעשה דציצית דוחה את ל''ת דשעטנז ומכאן הוכיחו חז"ל דבכל מקום אמרינן עשה דוחה ל"ת עיין ביבמות דף ה' כל הסוגיא, ונראה לומר דרך הרמז מדוע אך בשעטנז בחר לו הכתוב ללמוד ממנו על הכל דעשה דוחה ל"ת וגם הוא גופא צריך הבנה הא ל"ת חמור מעשה דאיכא עלי' עונש מלקות אבל לא כן בעבר על עשה וא"כ מצד הסברא נראה דל"ת חמור מעשה ובמקום שאתה מוצא שניהם עשה ול"ת הי' צריך לקיים הל"ת מבלי לעבור עלי' וידחה את תעשה כיון דהל"ת חמירא וכבר דברו מזה הראשונים וע"ד אגדה נלע"ד כי מצינו קין הביא מפרי האדמה מנחה לד' משל פשתן והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן ואיתא במדרש אמר הקב"ה אל יתערב קרבנו של קין בשל הבל לכך אסור ללבוש צמר ופשתים יחדיו והנה כתבתי לעיל בפ' בראשית במה שחטא קין שלא הביא מן הבקר או מן הצאן פי' ממין שיש בו רוח חיים עפימ"ש משמי' דהגאון מהר"א מווילנא ז"ל דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי נתינת הדין הוא על מה שחטא וחשבון מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים המצות בכל שעה ורגע א"כ באותו שעה שעבר עבירה מלבד העבירה שעשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים המצוה בעת עשיית העבירה עכ"ד וכ"ל דלכך צריך להביא הקרבן ממין שיש בו רוח חיים דייקא לרמז בזה אשר הוא מתחרט מעיקרו על שתים רעות אשר עשה האחד מה שעבר העבירה בפועל ממש והשני מה שלא עשה מצוה בעת עשיית העבירה והוא בהעלם עין באין רואה פעולת העבירה וזהו קרבנו נמשל כבהמות נדמו שיש בה שניהם גוף הגשמי וכח החיוני ובגשמיות של הבהמה תסור עונו על מעשה העבירה בפועל וברוח חיים שבבהמה שהוא טמיר ונעלם בה תתכפר חטאתם מה שלא עשה מצוה שאינה נראה בגלוי כמעשה העבירה וזה שאמר הקב"ה לקין הלא אם תטיב שאת ר"ל אם תטיב לעשות מצות אז ירצה א' את מעשיך ואם לא תטיב אפי' אם לא תעבור שום עבירה עכ"ז לפתח וכו' כי האדם נברא לעשות טוב בארץ ואין די בזה אך שלא יעבור נגד רצונו ית"ש כ"א גם לעבדו ולעשות רצונו עיין מ"ש שם, ויש לפרש בזה דברי הכתוב דרשה (טעם איסור) צמר ופשתים והיינו שלא יתערב קרבנו של קין בשל הבל עי"ז ותעש (בפועל ממש) בחפץ כפי' כי אשת חיל הבינה אשר אין די במה שישב ולא יעבור עבירה כי אם יעשה בכפי' מצות חבילות חבילות כי זה כל האדם את מצותיו בפועל ישמור ועיין בייט"ל שעי' כעין זה וזהו הטעם דאמרינן שה דוחה ל"ת דאם יקיים הל"ת וידחה את העשה בזה יעבור על שני מצות עשה האחד מה שדחה מצוה אשר בא לידו ולא קיימה והשני מה שלא עשה מצוה בעת שקיים הל"ת כי בכל שעה ושעה אם לא יקיים מצוה הרי הוא כשב ועבר על מ"ע אבל אם יקיים המ"ע לא יעבור כ"א על ל"ת ומוטב יקיים שניהם ויעבור על ל"ת אחד, ולכן נתבאר שפיר מה שרמזה התורה להורות לנו בכל מקום דעשה דוחה ל"ת אצל שעטנז כיון דטעם שעטנז היא משום חטא קין כנ"ל ומשם מוכח דעשה דוחה ל"ת כאשר כתבתי. א"י לא תלבש שעטנז וגו' גדלים תעשה לך וגו' דהנה י"ל הטעם דעשה דוחה ל"ת והא לכאורה ל"ת חמור ממ"ע דהא על ל"ת אם יעבור ח"ו מגיע לו עונש אבל לא כן במ"ע דאינו מגיע עונש כי אם בעידן ריתחא כמבואר במנחות ונראה עפמ"ש אאזללה"ה ביש"מ פ' תצוה לפרש דברי הגמ' (חגיגה י"ד) אחר קוצץ בנטיעות דהנה היראה והאהבה והדביקות הוא תכלית של התורה והמצות כי האהבה והדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצות גם אחר שבא למדריגת הדביקות כי לא יצויר להאחז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו והנה אלישע אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתי פרק מעליו עול התורה והמצות באמרו שהגיע לתכלית המבוקש מהתורה והמצות והיינו קוצץ בנטיעות שאמרו שאין לו שום צורך בהענפים כיון שהגיע לשורש עיי"ש ולפ"ז י"ל דהנה ענין הל"ת הוא העבודה ומחשבה בלב אשר האדם יראה לנפשו