עצי חיים על התורה רמב

ת צ א כי תצא למלחמה על אוביך ונתנו ה"א בידך ויל"ד מה שאמר הכתוב בידך ונראה עפימ"ש חז"ל במשנה ר"ה דף כ"ט והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא כל זמן שהי' ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין עיי"ש ויש להבין דעכ"פ אכתי קשה וכי ידיו עושות מלחמה דהא די במה שמסתכלין כלפי מעלה אבל ידיו למה לו ויש לומר עפי"ד הבית יוסף סי' כ"ה שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך שמו הנשמה שבמוח ובתפילין בזרוע אדם משעבד גופו ומפני זה ציוו לשום אותם כנגד הלב שהלב הוא עיקר התאוות והמחשבות עיי"ש, ויתבאר בזה שהרים משה ידו שהוא כנגד הלב לשעבד התאוות והמחשבות שבלב לעבודתו ית"ש והיינו ע"י ידו וזהו שהי' מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים ע"י שהרים משה ידו ועי' מ"ש בפ' בשלח וזש"ה כי תצא למלחמה על אוביך ונתנו ה"א בידך ר"ל ע"י ידיך בזה אשר ירימו ידם לה' לשעבד לבם לאביהם שבשמים בזה יתן ה' אוביך בידך לנצחם ולכבשם וכמש"ה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. ובזה יש לפרש משה"כ בפ' שופטים ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אוביכם אל ירך לבבכם וגו' ופירש"י אפי' אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם ויש להבין למה דייקא בזכות דק"ש ויתבאר דקי"ל להלכה בש"ע או"ח סי' ס' הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והנה פסוק ראשון דק"ש הוא אחדות הבוב"ה וקבלת מלכותו עלינו במס"נ בכל לבבו וא"כ מי שקורא ק"ש כהלכתו לצאת בו הוא משעבד את לבו לאביו שששמים וע"כ בזכות ק"ש כדאי שיושיע אותנו וכמ"ש שם כשהי' מסתכלין כלפי מעלה וכו' הי' מתגברין. א"י כי תצא למלחמה על אוביך וגו' דהו"ל כי תהי' מלחמה גם דהו"ל וימסרנו מאי ונתנו יתבאר עפימ"ש בישמח משה סו"פ חיי לפרש אמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ר"ל כשהוא בגדר שלא הי' יכול לו אם לא הי' עוזרו השי"ת כי בענין שיכול לעמוד נגד היצה"ר בכחו לא עביד הקב"ה ניסא למגנא רק כשעושה אדם כל מה שביכלתו וכבר כלתה כחו אז השי"ת עוזרו עכ"ד והוא ע"ד יכול יושב בטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה היינו לאחר שאדם עושה מעט משלו מה שביכלתו אז הקב"ה נותן לו ברכה בפועל ידו וזש"ה כי תצא למלחמה על אויבך דפירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה היינו שאין ביכולה האדם לעמוד נגד יצה"ר ע"כ ה' לא יעזבנו בידו. כי תצא למלחמה על אוביך ונתנו ה"א בידך ושבית שביו יתבאר עפי"מ שנחלקו הקדמונים דלדעת הרמב"ם מי שאינו מתאווה כלל ואין לו שום נטי' אל הרע הוא עדיף כי הוא השלם במדותיו וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעושה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד אדוניו והישמח משה פ' ראה ובתפל"מ עה"פ שמר תם וראה ישר וכו' כתב דאו"א דא"ח דהתחלת האדם ודאי עיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל כשע"י מלחמתו בחזקה כבשו כ"כ עד שבא לבחינת דוד המע"ה מכש"כ לבחינת אברהם ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו כללו של דבר דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם, וזה כוונת הפסוק סוף דבר הכל נשמע ר"ל דהאדם יש לו שתי שמועות יצה"ט אומר לו עשה כך עבוד בוראך וכו' ויצה"ר אומר לו ההיפך והוא שומע לדעת שתיהן ובוחר האחת מהן אבל סוף דבר האדם ראוי להיות הכל נשמע את האלקים ירא ולא שמועה אחרת דרק זה הוא כולו האדם שהוא על תכלית המכיון בבריאה משא"כ זה המנצח ולוחם עדיין הוא רק מקצת אדם עכ"ד ז"ל, והנה נ"ל לפי"ז לחדש דאם כן הוא דבתחלה צריך האדם להיות כלוחם לכבוש את יצרו ורק אח"כ יגיע למדרגה היותר נעלה להפוך את לבבו כולו לטוב