עצי חיים על התורה רכו

וקשה וכי לראות עין בלבד הי' רוצה משה בא"י ואפשר הכוונה עפימ"ש אאזלל"ה ביש"מ פ' תשא לפרש מה שיסדו אנשי כנה"ג ושבענו מטובך עפ"י המבואר כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע ליצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונראה בעיניו כאלו הוא לרע ח"ו והנה הגם כי בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת מ"מ הלא סומא אין לו שובע משום שאינו רואה ולכך אין לנו שביעה מהטובות וזה בקשתינו שבעינו מטובך דהיינו שיהי' לנו ניסים גלוים עכ"ד ובזה פי' ג"כ בייט"ל מאה"כ הראנו ה' חסדך ר"ל החסדים יהי נראים בחוש הראות ולא רק בזה אשר אנחנו מאמינים כי הוא לטוב ואך נראה ג"כ החסדים טובים עכ"ד וז"ש אעברה נא ואראה את הארץ הטובה היינו אף שבודאי הוא לטובה מה שנגזר עליו שלא יעבור לארץ כי ממנו לא תצא הרעות עכ"ז הטובה אינה נראות ובקשתו שיראה בעיניו הטובות כי מאוד הרע לו מה שכן עלתה לו שלא יכנס לארץ ותפלתו הי' ע"ד שפי' הבעש"ט רצון יראיו יעשה וגו' דיש כמה דברים שאדם מתפלל מה שנראה בעיניו שהוא טוב לו וה' יודע שאינו כן ח"ו ואעפי"כ רצון יראיו יעשה ואם כי אח"כ נצמח מזה ח"ו רע אז את שועתם ישמע ויושיעם עכ"ד [הובא גם כן שם ביש"מ] וכזה התפלל משה שיראה הטוב בעיניו תיכף ואם אח"כ נצמח מזה לא טובה אז ג"כ יעזור השי"ת שיתהפך לטובה ולכן כתיב ואתחנן אל ה' בעת ההוא ר"ל אל הטובה אשר הוא בעת ההוא דייקא והשיב לו השי"ת עלה ראש הפסגה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה והראה לו השי"ת תומ"י הטובה אשר יצמח מזה שלא יעבור את הירדן ובעיניך תראה כי יותר טובה הוא מה שלא תעבור את הירדן כאשר מבואר בספרים שמשה לא הי' צריך לכנוס בעת ההוא לא"י ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחי' ובאתם וירשתם את הארץ וגו' ויל"ד הלשון דכתיב מתחלה שמע אל החקים וממילא ידעינן שהם המצות אשר ציה ה' לעשות וא"כ למה כתיב אשר אנכי מלמד אתכם לעשות דהוא כשפת יתר לכאורה (ב) למען תחי' צ"ב (ג) ובאתם וירשתם וכי ילמדנו הכתיב לעשות על מנת לק"פ והא לאו משנת חסידים הוא כידוע. ואפשר בא לרמז בזה מ"ש בספר נזיר השם בהקדמה במה שאמרו בגמ' ערובין דף י"ג פלוגתא דב"ש וב"ה הללו אמרו נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אמרו נוח לאדם יותר שנברא משלא נברא נמנו וגמרו נוח שלא נברא יותר משנברא ופי' המהרש"א במס' מכות הלשון נמנו וגמרו פי' שמנו מנין המצות ורבו הלאוין שהם שס"ה שמגיע עליהם עונש על העשין שהם רק רמ"ח שמקבלים עליהן שכר וקרוב להפסד יותר משכר משו"ה גמרו דנוח שלא נברא עכ"ד. אמנם לפי"מ דמבואר בקידושין דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה א"כ שוב נפיש ויותר השכר על ההפסד וכו' עיי"ש ובזה יתבאר ועתה ישראל שמע אל החקים שמע היינו לשון הבנה (מלשון כי שומע יוסף) ר"ל דבקיום החקים והמשפטים צריך להבין ולהשכיל במחשבה וברעותא דלבא ואח"כ אשר אנכי מלמד אתכם לעשות והיינו ביתר על המעשה צריך לקיים מצות ה' ג"כ במחשבה ואם בכפילא וקיים המ"ע במחשבה ובמעשה הם יותר על הל"ת ואמרי' טוב שנברא משלא נברא כיון דבאופן כזה השכר קרוב מההפסד ואמר הכתוב למען תחי' ר"ל כי היא חייכם בעוה"ז וניחא שפיר בהחיות ומה שנברא האדם כי בלא זה הל"ת מרובין מהמ"ע וקרוב להפסד מלשכר ורק אם שמוע תשמעו המ"ע גם במחשבה אזי המה העודפין על ל"ת ובאתם וירשתם וגו' תוכלו בטח לקבל שכר כי השכר קרוב הוא. א"י ועתה ישראל עפימ"ש האלשיך עה"פ הנני נותן לו את בריתי שלום כי כתיב ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ויל"ד דמאחר שאמר ונתתי משכני מה הוצרך לומר ולא תגעל וגו' אבל הענין כי הנפש גועלת ומבקשת בכ"ע לצאת לחזור לשורשה הוא השכינה ע"כ אעשה זאת לכם ונתתי משכני בתוככם בתוך לבבכם ועי"ז לא תגעל נפשי אתכם כי גם אני עמכם ובתוככם ובזה פי' אא"ז זצ"ל בייט"ל פ' תרומה [אות ז'] דברי הגמ'