עצי חיים על התורה ריב

ואתו לעיוני בתרה ופרש"י וכיון דמתכוין אף למחט לאו שליח מצוה היא וניזוק עיי"ש ולפי"ז גם כאן במלחמות מדין הי' להם לחשוש פן תהי' כוונתם גם לנקום נקמת עצמם ולאו שלוחי מצוה נינהו אך יש לומר עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' שמות על המדרש עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים דהנה אמרו חז"ל שבזכות יוסף שגידר עצמו מהעריות נגדרו כל האנשים ודעת לנבון ניקל שכל זמן שיוסף הי' קיים שהוא שורש מדת היסוד והי' התפשטות מדה זו בעולם הי' בנקל להזהר משא"כ אחר כך הי' צריך להתחזקות גדול והיינו עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים עליהם דייקא כי הוא הנושא בעול את המשא משא"כ אח"כ הוטל עליהם משא מצרים להתחזק על יצרם מעצמם להנצל מערות מצרים עכ"ד ז"ל ועיי' מ"ש בזה בפ' דברים והנה איתא בסוטה דף י"ד שאמר לו הקב"ה למשה כשבקש לכנוס לארץ וכי לאכול מפרי' אתה צריך אלא לקיים מצות התלוים בה הריני מעלה עליך כאלו קיימת אותן ואתן לך שכרך עיי"ש הרי דמשה רבינו ע"ה הי' במדריגה זו דאפי' אם הי' איזה הנאת הגוף בהדי מצוה לא הי' מחשבתו וכוונתו כלל לצורך עצמו כי אם הכל כמו שהוא רק בלתי לה' לבדו ולפי"ז י"ל דכל זמן שמשה הי' קיים הי' אורו זורח על כל העולם גם כן במדה זו דבעמדו לפני ה' לעשות אחת ממצות הבוב"ה לא הי' כוונתם כלל בשביל הנאת עצמם כי אם הכל עולה למעלה לשם מצוה ולכן בכח זה לא יראו ולא ירך לבבם והלכו למדין לנקום נקמת ה' וזש"ה נקום נקמת בנ"י אחר תאסף על עמיך דייקא ור"ל מפני שהוא ג"כ נקמת בנ"י לכן צריך לנקום מהם קודם שתאסף משה אל עמיו והוא קיים אתנו דאז התפשטות מדתו יותר בעולם ובניקל הוא אשר לא תהי' הכוונה בשביל הנאת עצמו כי אם הכוונה לתת נקמת ה' במדין היינו למען המצוה לכבוד הבוב"ה ופי' הכתוב דהנקמה צריך להיות מקודם שיאסף משה על עמו צונו הבוב"ה לתועלתינו ולמענינו שלא יהי' ניזקין במלחמה לכן תהי' המלחמה בעוד שמרע"ה קיים אתנו והתפשטות אורו וקדושתו חופף עלינו להיותינו במידותיו של משה ועיי' מ"ש בפ' שלח עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש ונקרב את קרבן ה' וגו' לכפר על נפשותינו לפני ה' ופירש"י במס' שבת אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו והנה לפ"ז קשה רישא דקרא דמשמע שבאו להודות לה' משום שלא נפקד מהם איש במלחמה ולא דאתו לכפרה על הרהורי עבירה גם הלשון נשאו את ראש צ"ב. ונראה עפימ"ש א"ז ז"ל ביש"מ פ' שמות לפרש המדרש עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים דהנה כל מין גלוית ושעבוד לא הי' בחומרות לבד רק ברוחניות ג"כ ואדרבה כל התחלות היא ברוחניות ונשתלשל לגשמיות והנה אמרו רז"ל שבזכות יוסף שגידר עצמו מהעריות נגדרו כל האנשים, ודעת לנבון ניקל שכל זמן שיוסף הי' קיים שהוא שורש מדת היסוד והי' התפשטות מדה זו בעולם הי' בנקל להזהר משא"כ אחרי כך הי' צריך להתחזקות גדול והנה מצרים ערות הארץ שהיו שטופי זמה והי' צריך התחזקות גדול והיינו משא של מצרים, וזה שאמר המדרש עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים עליהם דייקא כי הוא הנושא בעול את המשא אבל משמת יוסף הוטל עליהם משא של מצרים להתחזק על יצרם מעצמם להנצל מערות מצרים עכ"ד ז"ל, ויתבאר בזה דהנה כאשר נמסר לאלפי הצבא את בנ"י גם לזה נמסר להם כאשר ילכו אתם עמם במלחמה ישאו הם את עונם להשפיע עליהם ביראת שמים לחופף עליהם מרוח קדשם ושמרו את בנ"י להשמר מכל חטא ופשע והיינו שאמרו עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה שהוטל עליהם משא העם שלא יחטאו לאשמת העם ולכן ולא נפקד ממנו איש כי איש הירא מעבירה שבידו חוזר מעורכי המלחמה ובודאי שהוא משום שאם ילך במלחמה ועבירה בידו אף הוא בעונו יוכל להלכד במלחמה וע"כ אמרו כיון שלא נפקד מהם איש במלחמה הוא משום שהם נשאו משאם עליהם ועכ"ז באו להקריב קרבן לפני