עצי חיים על התורה רי

ויתבאר דברי הגמ' בנדרים הנ"ל והלא מושבע ועומד מהר סיני ר"ל למה צריך לישבע לקיים את המצות כדי לזרוזי נפשי' והלא בהר סיני פסקה זוהמתן ולא הי' עוד יצר סוכן בם וא"כ כ אפי' בלי גדר וסייג ג"כ אינם בא לידי עבירה וא"כ טורח השבועה למה ומשני דאה"נ כשהי' בהר סיני לא הי' צריכין לשום גדר וסייג ואלו הי' ישראל גם לאחר כן במעלה זו לא הי' צריכין לזרוזי נפשי' אבל אח"כ כשירדו ממדרגה כמו עתה שרי לאינש היינו ליחיד לעצמו שלא במקום ב"ד לזרוזי נפשי' ואפשר משו"ז הטעם לא ניתן בתורה שבכתב גם כל הגדרים וסייגים שעשו חז"ל אח"כ משום דבאותו מעמד כשקבלו ישראל התורה ופסקה, זוהמתן לא הי' צריכין לשום גדר וסייג כנ"ל וזש"ה וידבר משה אל ראשי המטות וגו' זה הדבר אשר צוה ה' וי"ל דתורה שבכתב הוא בבחי' זה הדבר דהא זהו בעצמותו דבר ה' אבל תורה שבע"פ אע"ג דגם כן אנו מחויבים לעשותו ולשמרו מ"מ אינו נקרא זה הדבר רק בבחי' כה דהא רק אח"כ כשגזרו חז"ל גם זה נעשה הלכות קבועות וע"כ הוא רק בבחי' כה ולהנ"ל דבמקום ב"ד אמרי' אין שבות נוהג שמה א"כ במקום ב"ד הוא בחי' זה הדבר וזש"ה וידבר משה אל ראשי המטות היינו במקום ראשי המטות זה הדבר אשר צוה ה' בבחי' זה הדבר דהא אין שבות במקום ב"ד, ויתבאר המדרש כל הנביאים נתנבאו בכה כיון שאח"כ היי צריכין לגדרים וסייגים להוסיף על מה שכתב בתורה שבכתב וזה הוא בבחי' כה אבל במשה איש א' נאמר זה הדבר כיון שלא הי' צריך לזרוזי נפשי' ולא הי' צריך לגדר וסייג וכמו שאמרו אין שבות במקדש ובמקום ב"ד. זה הדבר אשר צוה ד' ובמדרש מגיד שכל הנביאים התנבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר, יתבאר ע"ד דאיתא במדרש מעשה ברוכל אחד שהי' מכריז מאן בעי למיזבן סם חיים כניף כ"ע לגבי' הוציא להם ספר תהלים והראה מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתרי' סור מרע ועשה טוב ופי' בס' סדש''ש ח''ב ד"ד כי עתה בזמן הזה שמלאכתן בעסקי עוה"ז קבע ותורתן ארעי הבא לומר דברי תוכחה ומוסר צריך להמשיל משל מעניני עוה"ז להבין מזה עניני שמימה היינו כמו שהרופא צריך לנקות תחלה הגוף והקיבה מזוהמתם ואח"ז יתן סמי רפואות להחיות כ"כ צריך תחלה לסור מרע לנקות המוח והלב מזוהמתם אח"ז יעסוק בעניני רפואות בחי' עשה טוב אבל בזמניהם שתורתם קבע והי' טפל בעיניהם עניני עוה"ז הוצרך הרוכל לומר להם המשל מעניני שמימה מה שכתב בתהלים סור מרע ואח"ז ועשה טוב כ"כ בעניני עוה"ז צריך תחלה לנקות הגוף מזוהמתו אח"ז לשתות סמי רפואות עכ"ד, (הובא בייט"ל פ' האזינו אות י"ד,) וזש"ה וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמור היינו כשיאמרו ראשי המטות דברי תוכחה ומוסר לבנ"י בזה האופן יאמרו בבחי' זה הדבר עצמו ולא ע"ד משל מעניני ארציות כדי להבין עי"ז עניני שמימה כי אם כ"כ יהי' עניני שמימה קבוע בלבן אשר יבינו וישכילו את עניני שמים בלי משל מעניני ארציות, ואמר המדרש כל הנביאים התנבאו בכה היינו בדורות האחרונים שלא הי' תורתן קבע והוצרכו הנביאים להסביר דבריהם ע"פ משל וע"כ אמרו כה בלשון משל מעניני ארציי מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר עצמו בלי משל ומליצה כיון שהי' דור דעה כ"כ שהבינו בלא משל כין שהי' תורתן קבע והוא ע"ד שפירשו בספרים אין לגבי משה יראה מילתא זוטרתא הוא כשהיו ישראל לגבי משה ר"ל אצל משה הי' היראה לכל אחד מישראל מילתא זוטרתא וז"ש לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה לא יעשה דבריו חולין ר"ל לומר משל מעניני ארציי שהוא דברי חול כי אם ככל היוצא מפיו יעשה מה שיאמר בפיו זה עצמו יעשה. לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, ודקדקו כפל הלשון יתבאר עפימ"ש אא"ז הייטו"ל פי' הכתוב שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת שצריך האדם מקודם לתקן מה שעברו על הל"ת ואח"כ יוכל לקיים את המ"ע כי אם יקיים את המצות עשין קודם שעזב את מעשיו הרעים אזי גם המ"ע נחשבים לאפס וזהו שוא לכם משכימי קום היינו שמשכימים הקום ועשה מאחרי שבת ומאחרים המצות ל"ת שהם בשב ואל תעשה וזה דרך מהופך עכ"ד, (ועיין בקדושת יו"ט