עצי חיים על התורה כא

נגד שכרה, היינו לחשוב שכרה של כל העולם והפסידה ח"ו באופן זה דוקא הותר לחשוב הפסד מצוה ושכרה כיון שזה עצמו מצוה להטיב לזולתו אבל בשכר לעבוד לעצמו ולהנאתו ולטובתו דייקא ע"ז כבר אמרו דאין לעשות ע"מ לקבל פרס וגם במשה רבינו ע"ה דחשיב הפסד מצוה נגד שכרה הי' ג"כ רק באופן זה דחשיב עבור טובת הכלל כלו דבכגון דא מותר כנ"ל. ויתבאר בזה הפ' איש צדיק תמים הי' לפימ"ש הרמב"ן דסתם צדיק היינו שיצא צדיק בדינו אבל צדיק תמים היינו בכל דרכיו ולא נמצא עולתה בו ולדרכנו יאמר הכוונה דצדיק היינו שיצא צדק בדינו של עצמו דייקא שהכריע א"ע לכף זכות מ"מ הרי צריך לראות את העולם כלו חציו חייב וחציו זכאי וצריך להכריע לטוב את כל העולם וע"כ אמר הכ' דנח הי' צדיק תמים לא נמצא עולתה בו בדורותיו בשביל הדור כלו להכריע אותם לכף זכות עד עתה, וזה הרמז בס"ת האלקים' התהלך נח' חכם דזה הוא חכמה נפלאה לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כמו"ש במהרש"א הנ"ל ובאופן זה דייקא מותר בעבור השכר לטובת הכלל כלו כיון שזהו ג"כ מצוה להטיב לזולתו ולזכות את הרבים וכנ"ל. א"י לפי"מ שפירשתי (בפ' מטות) דברי הרמב"ם פ"ז מהל' יסוה"ת ההפרש שבין משה לשאר הנביאים שכל הנביאים לא הי' מתנבאים בכל עת שירצו אלא כשמכונים דעתם ומתבודדים בינם לבין קונם ומשה רבינו לא כן הי' אלא בכ"ע שיחפוץ אפי' בין אנשים הי' הנבואה שורה עליו לפיכך מתנבא בכ"ע שנאמר עמדו ואשאלה מה יצוה ה' לכם וגו' עכ"ד וביארתי עפימ"ש בס' נועם מגדים פ' בהעלותך כי הענוה פעמים באה לאדם מצד חושבו פחיתתו נגד רוממותו ית' אבל לא נגד אדם ומעלת משרע"ה שחשב עצמו כאין אפי' מכל אדם. וז"ש והאיש משה עניו גם מכל האדם וזהו ענוה גדולה וזה הי' מעלה גדולה למשה יותר מאהרן ומרים עכ"ד ויתבאר בזה דברי הרמב"ם הנ"ל דהנה הענוה היא הגורמת להשראת השכינה והנבואה כמ"ש הכתוב אשכון את דכא ושפל רוח וע"כ כל הנביאים לא התנבאו רק כשכוונו דעתם בינם לבין קונם ר"ל בחשבם פחיתתם ומיעוט ערכם נגד רוממותו וגדולתו של הקב"ה אבל משרע"ה אפי' בין אנשים הי' הנבואה שורה עליו לפי שגם מכל האדם חשב עצמו כאפס ואין וראוי הוא שתשרה עליו שכינה בעמדו בין אנשים ג"כ דהא הי' עניו מאוד גם בעמדו בין אנשים היינו מכל איש הי' עניו. וז"ש איש צדיק תמים היה בדורותיו, ופירש"י במס' ע"ז תמים עניו ושפל רוח, והנה הוא היה בדורות של רשעים ואיך היה עניו ושפל רוח הא אם כל הדור היו רשעים בודאי ראה את מעשיו לעומת מעשיהם כי טובים המה מהם ואמר הכתוב את האלקים התהלך נח שהיה מתבודד בינו לבין קונו ובאופן זה באה אליו ההכנעה בחשבו פחיתתו מול גדולת הבוב"ה. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ויל"ד תיבת לפני לכאורה שפת יתר גם לעיל את האלקים התהלך נח צ"ב דכבר נאמר שהי' צדיק תמים, וי"ל עפי"מ ששמעתי מפרשים הפ' בפ' וירא ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו וגו' דהנה איתא בספה"ק דעבירה כאשר תבא למעלה שם נראה כמה גדולה הפגם וכל למעלה יותר בקדושה הפגם גדול עד שהמלאכים שרפי קודש יברחו כמה פרסאות מריח רע שנעשה ע"י העבירה אולם מי שיזכה לרב חסד מטה כלפי חסד נידון כאשר החטא הוא למטה אשר אין הפגם נראה כ"כ וז"ש ארדה נא מלמעלה למטה ואראה היינו האיך הפגם היא למטה הכצעקתה הבאה אלי עשו ר"ל אם העבירה היא כאשר היא באה אלי למעלה שנראה הפגם גדול וכו' עכ"ד. ויש לפרש בזה וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, היינו כי למעלה העבירה היא רבה והפגם גדול ועל כן וירא ה' למעלה כי רבה רעת האדם אשר הפגם מעבירה כי רבה היא אבל האדם יצר מחשבות לבו לאשר כי האדם בארץ הוא ואין נראה הפגם כ"כ על כן אומר האדם כי רק רע לשון מיעוט כמו שאמרו אכי"ן ורקי"ן מיעוטין הן היינו שהפגם למטה מעט הוא ואינו נראה כ"כ וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ היינו מה שנברא בארץ ולכן יש לו התנצלות כי אין החטא גדול כ"כ אבל אם היה עין רואה מה שהחטא מלמעלה יעשה ח''ו