עצי חיים על התורה רח

בין אנשים ובכ"ע שחפץ הי' מתנבא כיון ששרתה עליו שכינה בכל פעם דהא הי' עניו מאוד גם מכל איש והנה הלשון כה משמע לשעבר היינו שמאז נעשה הדבר אבל הלשון 'זה' משמע דעתה הוא עת לדבר הזה וכמורה באצבע דבר הנפעל והמדובר וע"כ אמר המדרש כל הנביאים התנבאו בכה ר"ל שהשפע הנבואה בא להם מכבר בעת התבודדם בינם לבין קונם ועי"כ דייקא הושפלו עצמם מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר ששרתה עליו רוה"ק גם בעמדו בין שאר אנשים שהי' גם מכל איש שפל ושחוח ראש וע"כ התנבא תיכף בעת דברו עם העם כי גם שם צוה ד' עליו את הברכה בהשפעת הנבואה בכל עת וזמן. וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור זה הדבר וגו' ויל''ד ל"ל תרתי ראשי המטות וגם לבנ"י, ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל בייט''ל לפרש אומרו זה הדבר דנתכוון למ"ש הרמב"ם בפ"י מה' תשובה לא יעסוק בתורה ומצות מפני דבר בעולם לא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש טובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת עכ"ל והיינו זה הדבר בשביל עצמותו תעשו את אשר צוה ד' ולא מפני דבר בלעדו עכ"ד ז"ל, עוד נקדים מ"ש בייט"ל פ' ראה המובחן להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה בלתי לד' לבדו או כוונתו לצורך עצמו הוא כי בהיות כוונתו זכה לא יפול ממנו כי שפת אמת תכון לעד משא"כ אם כוונתו לעצמו לשום שכר או מיראת העונש אז איננו במעמד אחד כי אם לפעם יפול הנופל ממנו ועד ארגיעה לשון שקר עוד שם מה שהביא מסה"ק דמי שיראתו ועבודתו מכח שכר ועונש ואיננה רצונית אינו מורשה לבניו אחריו משא"כ עבודה רצונית מיראת רוממותו ית"ש האב זוכה לבניו ולדורותיו אחריו ברית עולם עיי"ש, ויתבאר דברי הכתוב וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י זה הדבר וגו' ר"ל אם תעשה בבחי' זה הדבר היינו בשביל עצמותן ולא בשביל דבר אחר בעולם אז יהי' גם לבנ"י היינו לבניהם אחריהם וסיים הכ' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה היינו גם הוא בעצמו כאשר החל לעשות כן יעשה לעולם ולא יופסק ממנו כי בהיותו בכוונה זכה תכון לעד ויקום על מעמדו כאשר בתחלה. איש כי ידור נדר לד' לא יחל דברו וגו' יל"פ עפימ"ש אאזללה"ה ביש"מ בפתיחה חביב קרבנו של אהרן כקרבנם של הנשיאים כי באמת אין לך אדם מישראל שאין לו שעה שחושק לעשות רצון קונו ונותן לב לשוב רק אחר עבור שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' בכל עת נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד להשי"ת ובכל פעם מתחיל לעבוד במדריגה יותר גבוה. והנה קרבן הנשיאים בחנוכה ראשונה בראותם כבוד ד' מלא את המשכן ודאי שהקריבו את קרבנם בחשק והתלהבות גדול והי' חביב מאד וכ"כ קרבן אהרן אף שהי' פעמים בכל יום הי' חביב כקרבן הנשיאים שכן דרך בני עלי' כל שעה כשעה ראשונה עכ"ד עיי"ש, וז"ש איש כי ידור נדר לד' שיקבל עליו בחובה לעשות רצון קונו העיקר אשר לא יחל דברו וגם מכאן ולהלאה יחזיק בהתלהבותו והשתוקקו מבלי הרף רק בכל פעם כשעה ראשונה וז"ש גם במדרש מגיד שכל הנביאים התנבאו בכה וכו' מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר והיינו שהתנבאו בכה כיון שלא היו במדריגה אחד בעת שבא עליהם דבר ד' כמו שהי' בעת דברם אל העם ולכן נבאו בבחי' כה כיון שלא היו בבחינתם הראשונה ממש אבל משה רבינו ע"ה התנבא בזה הדבר וכמו שהי' בתוס' קדושה בעת ששרתה עליו רוח ד' לפעמו לקבל נביאתו כן הי' במדריגה זו בכל פעם ועל כן נתנבא בזה הדבר. א"י לפרש המדרש הנ"ל גם אמאי אמר המדרש זה הדרש דמשה התנבא בזה הדבר דייקא הכא בפ' נדרים, ונראה עפימ"ש א"ז זללה"ה ביש"מ פ' ראה עה"פ סוף דבר הכל נשמע דהנה נחלקו הקדמונים דלדעת הרמב"ם מי שאין לו שום נטי' לרע הוא עדיף כי הוא השלם במדותיו ובתכונתו ודעת החולקים כי אדרבה המתגבר עדיף משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד אדוניו ודעת זקני ז"ל כמכריע דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים