עצי חיים על התורה רד

בדין הוא שיטול שכרו, יתבאר עפימ"ש מוזלה"ה בס' ייט"ל פ' ראה לפרש דברי הגמ' ב"ב ע"ח מה דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה שכר עבירה וכו' אם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, וקשה הא לאו משנת חסידים הוא כדאי' באבות אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכי המושלים ביצרם עובדים את הי"ת מכח שכר ועונש ומפ' עפ"י המבואר בספרים עפי"מ דאי' בסופ"ק דקידושין לפי שהעולם אחר רובו נידון ע"כ יראה האדם את עצמו ואת כל העולם כאלו ''חצי" זכאי ''וחצי'' חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה א' אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב ע"כ ועפי"ז י"ל דבשביל שכר ועונש של רבים בודאי ראוי ונכון לעשות ע"מ לק"פ למען לא יכריע את העולם לכף חוב כ"א לכף זכות כי מקור הטוב רוצה להטיב וזה עצמו הוא מצוה להציל נפשות מישראל וכש"כ שלא להיות גורם להרע לרבים ולכל העולם והן דברי הגמ' כי הבלתי מושלים ביצרם עושים מכח שכר ועונש של עצמם אבל המושלים ביצרם אומרים בואו ונחשוב חשבונו של עולם דייקא מה שהעולם נדון אחר רובו והוא מכריע על מעשה כאו"א לכף זכות או להיפוך ח"ו וכו' עיי"ש באורך, ובזה ביארתי דברי הכתוב אתם נצבים היום כלכם לפני ד"א ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל לעברך וגו' ויש להבין כפל הלשון כלכם וכל איש ישראל גם תחלה אמר אתם נצבים לשון רבים ואח"כ לעברך בברית לשון יחיד, ועפי"ז יתבאר דהתורה למדנו אשר בכל אחד ר"ל ע"י מעשה כאו"א אתם נצבים כולכם לפני ה"א במשפט כי מעשה איש א' מכריע את העולם לטוב או להיפוך ח"ו, וז"ש השיב את חמתי וגו' פנחס לבדו השיב את החימה כלו מעל בנ"י שהכריע את העולם לטוב ולזכות וע"כ לא כליתי את בנ"י בקנאתו כי במצוה זו אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות ועי"ז הנני נותן לו את בריתי שלום וז"ש במדרש בדין הוא שיטול שכרו על אופן זה כדי להכריע את העולם לטוב להם בדין הוא לעבוד ע"מ לק"פ כי זה עצמו הוא מצוה להטיב לישראל על הכלל כולו. לכן אמר הנני נתן לו בריתי שלום, ובמדרש בדין הוא שיטול שכרו, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וגו', ונראה עפי''מ שנראה לי בטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, עפימ"ש בחוה"ל דמה שהאדם עוסק בעניני גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים עי' במשל בסוף שער הבחינה, ועפי"ז פי' הסדש"ש ואיש את קדשיו היינו מע"ט לו יהי' עכ"ד, וזה הטעם מה שבעוה"ז אין משלמין לאדם שכר מצותיו דבעוה"ז ליכא שכר כ"א בדברים גשמיים וא"כ אף אם ינתן לאדם טוב וחלב הארץ תחת כל השמים ואחר כל אלה לא יהא נקרא השכר להעושה מצוה גופי' כ"א לאדם אחר דבעניני גשמיות כל מה שאדם עושה ה"ה כאלו עושה בשל שדות אחרים אבל לא כן בעוה"ב דאין בו אכילה ושתי' ותענוגי גשמיות כ"א צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וזהו עיקר השכר דיכולים להשיג שם בדבר רוחניים בלי מסך המבדיל ומפסיק כחומת ברזל בינו ובין שכלו השגה אמיתית הזכה וזהירה כעצם השמים לטוהר וע"כ בעוה"ב הוא שכר האדם לאדם עצמו העושה מצות ית"ש וזש"ה בפנחס דשכרו הוא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם דהיינו שיוכל לעבוד את הבוב"ה ולהיות כהן משרת לאדוניו וסרסור בין ישראל לאבינו שבשמים עד סוף כל הדורות ע"כ בדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז ג"כ כיון דבא בשכרו הוא לו ולעצמו וכאלו עושה בשלו ולא בשל אחרים והבן. לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וגו' והקשה בזה"ק ד' ר"כ לכן הנני נותן לו מבעי' לי' ולמה אמר לכן אמור עיי"ש, יתבאר ע"ד שכתבו המפורשים דמשו"ה הי' קריעת ים סוף ע"י מטה כמו שנאמר ואתה הרם את מטך ולא הי' ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כבי' או עכ"פ ע"י דיבורו של משה דהנה כל מעשי ית"ש ראוי להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחית היא פחיתות ח"ו לא' ית' וכיון דקריעת י"ס הי' רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו לכן הוצרך להיות ע"י שליח וגם ע"י מטה דוקא דהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודיבורו