עצי חיים על התורה רב

כל המצות אשר הרשות נתונה לבחור דרך הטוב אך י"ל דכוונתו הי' דח"ו יחרבו הבתי כנסיות והנה כיון דאמרו חז"ל בברכות (דף ו') דהקב"ה מצלי בביהכנ"ס א"כ כמו בביהמ"ק דכל זמן שהקב"ה שרוי בתוכו אין יכולה ליחרב וגם בתי כנסיות הם נקראים מקדש מעט וכל זמן שיש שם השראת שכינה אין כחרב וא"כ הא בהא תליא דאם יהי' השראת שכינה על ישראל וכש"כ בביהכ"נ א"כ יהי' להם גם בתי כנסיות דהא אין יכולה להחרב, אך זה יכול להיות דיהי' להם בתי כנסיות ועכ"ז ח"ו אין השראת שכינה שם דהא אעפ"י דאם אין השראת שכינה יכולה ליחרב מ"מ אין הדבר מוכרח בודאי שיחרב ח"ו והנה בלעם כשאמר מה טובו אהליך יעקב היינו שברכם שיהי' להם בתי כנסיות ואח"כ אמר משכנותיך ישראל דהיינו שתשרה שכינה על ישראל לכאורה קשה הי' די שיאמר משכנותיך ישראל דהיינו שתשרה שכינה על ישראל וממילא יהי' להם גם בתי כנסיות דהא אם יש השראת השכינה על ישראל וגם בבתי כנסיות ממילא אין יכולה ליחרב כדברי המדרש הנ"ל אך כיון שבלבו הי' לקללם וא"כ אם כה יאמר שלא תשרה שכינה על ישראל ע"כ אין בכלל זה שלא יהי' להם בתי כנסיות דהא גם בלא השראת שכינה יוכל להיות שיהי' להם עכ"פ בתי כנסיות וע"כ אמר בלבו תחלה לקללם שלא יהי' להם בתי כנסיות דהיינו שיחרבו וא"כ ממילא לא יהי' להם השראת שכינה ג"כ דהא לא יוכלו להחריב בלתי אם לא יהי' השראת שכינה וכאשר הפך ד' מקללה לברכה ואמר בלעם מה טבו אהליך יעקב דהיינו שיהי' להם בתי כנסיות וע"כ רצה לקללם בזה עכ"פ דאפי' אם יהי' להם בתי כנסיות מ"מ לא יהי' בהם השראת שכינה וגם בזה הפך ד' מקללה לברכה ואמר משכנותיך ישראל, ומבואר היטב דברי הגמ' מתוך ברכותיו של אותו רשע שלא אמר קודם משכנותיך ישראל או משכנותיך ישראל לבד מוכח מה שהי' בלבו לקללם דאם הי' בדעתו לברכם הי' אומר מקודם משכנותיך ואח"כ אהליך יעקב בדרך זו ואצ"ל זו דהכי עדיף טפי כמבואר בכ"מ בש"ס וא"כ מוכח שהי' בדעתו לקללם וזש"ה ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה היינו מדברי הכתוב שכתוב בהיפוך מקודם אהליך יעקב ואח"כ משכנותיך ישראל מוכח שהי' בלבו קללה והקב"ה הפכו לטובה ולברכה. פנחס פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בנ"י בקנאתי לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, ובמדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, ונראה עפי"מ דאיתא בפ"ק דברכות ד' יו"ד אהא דישעי' אמר לחזקי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפו"ר. ויש להבין דהא חזקי' לא שאל אותו מפני מה מגיע לו העונש אך דשאל אותו מאי כולי האי ור"ל מפני מה מגיע לו עונש גדול בזה ובבא וא"כ מה השיב לו משום דלא עסקת בפו"ר אכתי קשה מאי כולי האי דע"ז אין מהראוי לעונש גדול כזה. ובס' ישמח משה פ' אחרי מתרץ דברי הגמ' בטוב טעם עפימ"ש העקרים [מאמר ד' פ' ל"ו ל"ז ל''ח] כי לפי שורת הדין ראוי שיהי' העונש נצחי והשבר זמני אבל רב חסד מטה כלפי חסד ומנהיג עולמו ברחמים שיהי' השכר נצחי והעונש זמני עיי"ש באורך מלתא בטעמא. ולפי"ז נ"ל ליתן טעם נכון דע"ז החטא דלא עסק בפו"ר ראוי הי' להעמידו על קו הדין שיענש נצחי בזה ובבא דהא אי' שעלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שנ' בראשית ברא א' ולא אמר ברא ד' וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר למה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים נמצא דהתנהגות מדה"ר אינו רק משום קיום העולם ומי שאינו עוסק במצוה זו אינו חושש אל קיום העולם דלא תהו בראה, נמצא נשאר עוד על תחלת המחשבה עכ"ד ונראה לפרש בזה נוסח הברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם וכו' והתקין לו ממנו בנין עדי עד וכו' ר"ל דנברך לד' אלקינו היינו במה