עצי חיים על התורה קצב

אעפ"י שידיעת הי"ת מוכרחת עכ"ז רצונו ית"ש שלא לבטל בזה הבחירה והרשות נתונה לאיש לעשות כרצונו ובעל החסד משלם לאיש כמעשהו והנה אף שהשכל אנושי אינו משיג זאת עכ"ז אין להרהר אחר מדותיו של השי"ת ודברים שבמופלא ממך אל תדרוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם, והנה הטעם בפרה אדומה הוא לכפר עון העגל כאשר הביא רש"י מר' משה הדרשן והקשו המפורשים הלא חק הפרה במרה נצטוו והי' קודם העגל ותי' כנ"ל דזה מחכמתו של יוצר בראשית דידיעתו אינו מבטל הבחירה עי' בס' בנ"י ובייט"ל, וזה שפרש"י שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ר"ל דהם שואלים ובאו לחלוק על הדין ועל מצות פרה מהטעם חוקותי' במרה נצטווו באזהרה וזה הי' קודם חטא העגל וא"כ כיון שהקב"ה יודע מקודם שעתידים לחטוא לפניו בעגל א"כ אין צריכים לכפרה כיון דהי' מוכרחים מידיעתו ולזה כתב בה חוקה גזירה היא מלפני ר"ל שכן גזרה חכמתו ית"ש אשר הידיעה לא תכריח הבחירה החפשית בב"א וכל הרוצה לבחור איזה דרך ילך בה יבחור לעצמו ואף שאין בשכל אנושי להשיג ולהבין זאת אין לך רשות להרהר אחרי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם והבן. זאת חקת התורה אשר צוה ד' לאמר ודקדקו המפורשים דהול"ל זאת חקת הפרה גם לאמר ל"ל גם להבין מדוע הפרה נקראת לעולם על שם משה כפרש"י פרה שעשה משה, ונראה דהנה מודעת זאת אשר כל המצות אשר צוה ד' אותנו אנו מקבלים עלינו לשמרה ולעבדה באהבה רבה ובכל עת ובכל שעה אנו מצפים תמיד מתי יבואו לידינו כדי שנוכל לקיים. והנה בפרה אדומה שמצוה זו באה על טהרת בנ"י מטומאת מת הנה ע"ז לא שייך לומר שרצונינו שיבא לידנו לקיימה דהא מצוה זו אינה באה כי אם על סבה לא טובה ויותר טוב הי' שלא יארע שום נזק וצער לשום בר ישראל וחיים כלכם היום ובפרט לפי המבואר בגמ' שבת דף נ"ה אין מיתה בלא חטא ואף משה ואהרן בחטאם מתו עיי"ש א"כ מצוה זו באה בעבירה ע"י חטא שהי' מקודם וע"כ הרמז בזה בתוה"ק כי מצוה זו של הפרה צונו ד' רק ללמדה ואין ברצון הקב"ה דוקא לקיימא בפועל ממש והיא ע"ד דרוש וקבל שכר וזש"ה זאת חקת התורה דייקא ולא כתיב פרה דמשמע פרה ממש ורק תורה היא וללמוד אותה צריך ולאמר דייקא במו פיו ולא לעשותה כי אין רצון הקב"ה לעשותה דייקא כי אם לאמור ועל כן לעולם היא נקראת על שם משה כי הפרה שעשה משה במדבר הי' בראשית המחשבה כי הי' תהי' לעולם ולא תהי' אחרת ולא יהי' צריכין לעשות עוד פרה אחרת. א"י עפי"מ שחקרו המתפלסים לאיזה צורך בקיום המצות ואזהרת העבירות אם הוא צורך גבוה ובטעם מכוון או רק גזירת המלך בלי טעם כלל רק לצרף בהם הבריות יקיימו מצותיו וישמרו אזהרותיו ועיין בס' אהבת ציון (דרוש ב') שכתב שזה רמז המדרש בב"ר וכי מה איכפת להקב"ה בין שהוא שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות באופן שכל הפגמים שאנו פוגמים בעונותינו וכל התיקונים שאנו מתקנים במעשינו הטובים אין שום פגם ולא שום תיקון שייך לגבי הא"ס חס מלהזכיר בזה וכיוצא בזה כי הוא ית"ש השלם בכל מדותיו וא"צ לזולתו עיי"ש, וז"ש שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ר"ל שהם אומרים שבכל המצות יש טעם מכוון ועי"ז נעשה התיקון והיסוד הראוי לזה דוקא ע"י עשייתנו וא"כ נמצא עד אשר נעשה התיקון הראוי יש ח"ו פגם במעשה בראשית וצריך עוד לסייע לתכלית גמר מזולתו הס מלהזכיר וע"כ כתב בה חקה גזירה היא מלפני ר"ל שכל המצות המה רק כגזירה על בני מלכותו כמשל מלך בו"ד שגוזר לפעמים על חיילותיו ואין בה שום תכלית וטעם רק לראות אם הם נאמנים בבריתו לשמור פקודתו, וזש"ה זאת חקת התורה ר"ל בכל התורה הוא רק בגזירתו ית"ש על עמו לטובתינו ולתועלתינו רק לצרף להם את הבריות. ולפי"ז יש לפרש הפ' (קהלת ג') ידעתי כי כל אשר יעשה ה"א הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, פי' שמעשי ד' המה בתכלית התיקון ואין צריך עזר מזולתו להוסיף על