עצי חיים על התורה יט

איש צדיק תמים הי' בדורותיו וגו' ולהלן נאמר צדיק לפני, גם את האלקים התהלך נח צריך ביאור וי"ל עפימ"ש אא"ז זלה"ה בייט"ל עה"פ ויתהלך חנוך את האלקים וגו' כי הנה עינינו רואות אשר העובד ד' באמת נראה בעיניו כי איננו כלום ומי שאינו עובד ד' באמת ידמה בעיניו לאדם חשוב והטעם דאי' בספרים כי כל מצוה דלאו איהי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא א"כ נשאר בכאן ונדמה בעיניו שעושה מצות ומע"ט ומי שעובד באמת בדו"ר פרחת לעילא ולא נשאר פה מאומה ולזה נדמה בעיניו כאלו לא עשה כלום וזהו ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כלומר שהי' ''חשב בעיניו כאין והטעם כי לקח אותו אלקים כלומר כל מצות ומע"ט שלו לקח אלקים ופרחת לעילא שלא נשאר אצלו מאומה עכ"ל. והנה פירש"י בע"ז נח צדיק תמים שהי' עניו ושפל רוח, היינו שהי' נחשב בעיניו לכלום וא"כ היינו כנ"ל משום שכל מצות ומע"ט שלו פרחו לעילא וע"כ לא ראה מאומה בידו דהי' צדיק תמים וז"ש את האלקים התהלך נח היינו שמעשיו לא הי' פה מאומה כי פרחו לעילא את האלקים, וז"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני שהמעשים טובים שלו היו לפני כי לקח אותו אלקים ולא נשארו פה וא"כ משה"כ צדיק תמים, שהי' עניו ושפל רוח היא אחד עם מ''ש צדיק לפני דהא משום שהי' לפני שפרחו ממנו לעילא ע"כ הי' עניו מאוד וזה צדיק תמים. בדרתיו וברש"י יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי, והקשו המפורשים אם יש לדרוש לשבח מה"ת לדרוש לגנאי ובאיזה סברא פליגי, את האלקים התהלך נח ופירש"י נח הי' צריך סעד לתמכו ויש להבין מהו הסעד, גם לפרש דברי הבעה"ט אלקים' התהלד' נח' סו"ת ''חכם'' ויש להבין למה חכם יתקרי. ונראה עפימ"ש במס' ר"ה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור וכתבו התוס' דהא דאמרינן אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס היינו בתוהה על הראשונים אם לא תבא שאלתו עיי"ש ומשמע דבאינו תוהא שרי ע"מ לקבל פרס:

אבל יש שיטה אחרת דס"ל דעבודה עמלק"פ הרי זה עובד את עצמו ולא מקרי עבודת ד' כדאיתא בחובת הלבבות, אלא דצדקה שאני דכתיב בחנוני נא בזאת. והנה בייט"פ מאמר שוב אשיב כ"ח כתב דפליגי שני השיטות אי אמרי' מצות צריכות כוונה דלמ"ד מצ"כ היינו שצריך שיכוין לצאת י"ח בלתי לשמו ית' ולא להנאת עצמו ולמ"ד מאצ"כ היינו שיוצא אפי' אם אינו מכוין כלל לשם מצוה א"כ אתי' מכוין בשביל קבלת פרס נמי יצא דלא גרע מאלו נעשה בלא כוונה עכ"ד ז"ל. והנה בסוטה דף י"ג דרשו עה"פ חכם לב יקח מצות זה משה דכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק בעצמות יוסף וכתב במהרש"א על מה שתאר אותו בשם חכם דלכאורה אינו ענין לכאן רק תואר צדיק דאיזה דבר חכמה יש בזה ומפרש דשפיר הוא דבר חכמה דחושב הפסד מצוה כנגד שכרה עיי"ש. והנה אא"ז זלה"ה ביש"מ פ' ואתחנן הקשה האיך חשב משה השכר של מצוה כנגד ההפסד ובשביל זה החזיק במצוה א"כ הרי הוא ע"מ לקבל פרס, ותי' עפי"ד המהרש"א שם דבדבר שאינו מחויב ומביא עצמו לידי חיוב שרי עמלק"פ וההתעסקות עצמות יוסף לא הי' מוטל עליו החיוב לבדו רק על כללות ישראל ולא על יחיד בפ"ע ומש"ה מותר עמלק"פ עכ"ד יע"ש. ולפ"ז י"ל נח הי' צריך סעד לתמכו הכוונה דמעצמו בלי קבלת שכר הי' קשה לו לעבוד את ה' רק בשביל שחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ע"כ בחר לו זה הדרך לילך את האלקים וזהו הסעד ועזר לכבוש את יצרו שיהי' לו לנח בשביל שכר מצותיו וא"כ אם חשב הפסד מצוה נגד שכרה ע"כ חכם יתקרי כמ"ש חז"ל על זה חכם לב יקח מצות כפי' המהרש"א ז"ל וע"כ בא הרמז האלקים התהלך נח סו"ת ''חכם'' דזהו דבר חכמה לחשוב הפסד מצוה נגד שכרה. אך לכאורה יקשה ע"ז האיך חשב נח הפסד מצוה נגד שכרה הא הוי ע"מ לקבל פרס בשלמא משה שפיר קעביד שלא הי' חייב לבדו במצוה זו כנ"ל אבל בנח דמשמע דעל הכלל נאמר דהי' צריך סעד לתמכו לילך את הא' בשביל שכר מצוה והא אין לעשות ע"מ לקבל פרס ולת' זה י"ל כמ"ד מצות אין צריכות כוונה לשם מצוה וא"כ מכש"כ דמותר לעשות עמל"פ, ועם זה