עצי חיים על התורה קעז

בס' ייטב לב הפ' לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך פי בהיות אברהם בחו"ל תחת שרי החיצונים ודאי צריך תחבולה ועשי' ומסתמא עסק במו"מ להמציא לחם חקו וגם יכול להיות שעסקו ברפואות הוא ואשתו שרה וכ"ז מחמת שהי' תחת שרי מעלה בחו"ל וע"ז אמר לו השי"ת לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך שם נסים נגלים בלי כסות בטבע ואעשך אני בעצמי לגוי גדול להוליד בנים ואברכך אני בעצמי בלי שום תחבולה ואגדלה שמך בלי שום עשי' והשתדלות עיי"ש, ובזה יתבאר דמשה אמר ליתרו נוסעים אנחנו אל המקום ארצינו הקדושה שהוא תחת הקב"ה בכבודו ובעצמו ולא ניתן תחת שרי מעלה ושם נסים נגלים מבלי מכוסים בטבע וע"כ עינך אל תחוס על מקום מולדתך וכסף וזהב אשר הרבית לך שם ואמר הכתוב אשר אמר ד' אותו אתן לכם ר"ל השי"ת נותן לנו בעצמינו ומשלו הוא ולא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ויתרו השיב ע"ז כ"א אל ארצי ואל מולדתי אלך ופרש"י אם בשביל נכסי אם בשביל משפחתי ור"ל דאין להאדם לסמוך על נס שלא כדרך הטבע נסים ונגלים מבלי קצת סייע בהטבע שיוכל לחול הברכה כי עוד לא הי' בא"י בחנותם במדבר שהוא בחו"ל צריך קצת השתדלות אבל משה בדעתו כיון שהם נוסעים לא"י וקיי"ל דלצורך א"י הוי כמו א"י וא"כ כיון שנוסעים בכוונתם ודעתם וכל עסקם במדבר רק לנסוע לא"י הוי כמו א"י, וזה שאמר לו והיית לנו לעינים ופי' התרגום וגבורן דאיתעבידא לנא הנסים שנעשה לנא חזיתא בעינך ר"ל שלא הי' בהסתר ונעלם מלובש בטבע רק אתה ראית אותם עין בעין נסים נגלים משום דהוי כמו א"י בחנותם במדבר ובזה בקש מאתו לילך עמו מארצו וממולדתו אל המקום אשר אמר ד'. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בנ"י ויאמרו מי יאכלנו בשר ופרש"י והאספסוף אלו ערב רב וקשה למה בתחלה לא התאוו כ"א הע"ר ואח"כ במה הטעו בתאוותם גם את בנ"י, ב) מי יאכלנו צ"ב הול"ל מאין לנו לאכול, ג) מה שהקשה רש"י והלא כתיב ומקנה רב הי' לבני ראובן וגו'. ונראה עפימ"ש בנועם אלימלך פ' בהר בשם אחיו הקדוש פי' הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה וכו' וצויתי את ברכתי לכם וכו' וז"ל ונראה שהשי"ת ב"ה כשברא העולם השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי ב"א ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב"ה וכו' אז עושה האדם ההוא במחשבתו אשר לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים ומתישין כח פמליא של מעלה ר"ל אז נפסק השפע חלילה וצריך השי"ת ב"ה לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחלת הבריאה וזהו וכי תאמרו וכו' כאשר יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואז תטריחו אותי וצויתי פי' לצוות מחדש אלא תתנהנו ותבטחו בד' ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד עכ"ד הקדושים. וזש"ה והאספסף אלו הע"ר התאוו תאווה פי' בכל עת הי' שואלים מה נאכל למחר וזהו כפל הלשון התאוו תאווה שני תאוות בעת ההוא וגם להבא משמע מפני שבכל עת היו דואגים ומתאווים על להבא ולא הי' די להם מה שהי' לפניהם בעת ההוא ובזה הי' מתישין ח"ו כח פמליא של מעלה ולכן וישובו אח"כ ויבכו גם בנ"י מי יאכלנו בשר ר"ל כיון דהם הע"ר מתישין הכח למעלה א"כ מי יאכלנו דהא עבור זה נפסק ח"ו השפע ואין מי ח''ו להאכיל להם ואמר הכתוב ואל העם תאמר התקדשו למחר ופרש"י הזמינו עצמיכם ר"ל כיון שנפלו מהבטחון והי' נצרך הזמנה לבריאה חדשה. אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו וגו' ופרש"י כמת שבמצורע חשוב כמת אשר בצאתו מרחם אמו אמנו הול"ל אלא שכינה הכתוב וכו'. ונראה לפרש עפימ"ש בשב שמעתתא בהקדמה לפרש הכתוב בהאזינו כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם כי בהיות הנשמה למעלה אינה אלא בבחי' בור ריק שאינו נובע רק מתמלא מאחרים ומצד עצמו הוא ריק וברדתו אל עולם השפל והשיגה מה שעלי' להשיג בגזירת חכמתו ית"ש אז הוא בבחי' באר מעין המתגבר וכל דלית לי' מגרמי' כלום עני חשוב כמת כמ"ש בגור ארי' דמ' באר קרוין מים חיים לפי שנובה מעצמו משא"כ מי בור ולזה עני חשוב כמת ושונא מתנות יחי' ולזה אמר ויפח באפיו נשמת