עצי חיים על התורה קעו

הלשון אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם היינו שזה המקום גורם מחמת איכותו ואמר ה' שהוא ראוי שינתן לעצמיכם להשלמת נפשותיכם ומטעם זה מיאן יתרו ללכת לא"י שהוא סבר כשיטת החולקים דיותר יתכן לעביד את השי"ת בזה האופן ללחום עם היצה"ר אבל בא"י אשר בנקל לכבוש את היצה"ר עבודתו אינה רצוי' כ"כ וע"כ אמר לא אלך כי אם אל ארצי וגו' והשיב לו משה כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר היינו באופן זה כבר עשה כשהי' במדבר בהתחלת עבודתו והכי נקרא שמו מדבר מקום הפקר שהקליפות שולטים שמה ושם הי' העבודה עד"ז ללחום כנגד היצר אבל אח"כ בסופו יתכן יותר לעבוד את השי"ת בלי שום נטי' לרע וזה הוא השלמת האדם כשיטת הרמב"ם. א"י ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם וגו' ויאמר לא אלך כי אם אל ארצי וגו' כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים, ויל"ד דהי' לו לומר נוסעים אנחנו אל ארץ כנען ומדוע שינה כאן לשונו והאריך לומר אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם, וגם יש להבין הוכוח שבין יתרו למשה מאיזה טעם מיאן לילך ומה שהשיב לו משה אל נא וכו' ותו מה דאמר והיית לנו לעינים צ"ב, ובמדרש ילקוט כי על כן ידעת חנותינו אר"י אתה ידעת החן שניתן לאבותינו במצרים שנאמר וד' נתן את חן העם בעיני במצרים. ונ"ל עפ"י המשל בחוה"ל דמה שאדם עוסק בצרכי גופו הוא כעוסק בשל אחרים ובשדה אחר זולת מה שעוסק בעבודת השי"ת וצרכי נשמתו הוא כעוסק בשל עצמו, ובזה פי' בסדש"ש ואיש את קדשיו לו יהי' היינו עסקי הקדש לו יהי' חשובים שלו עכ"ד בקיצור, והנה ידוע כי אוירא דא"י מחכים היינו כי א"י בעצמו היא מסוגל למצות ומעש"ט ולעבוד את השי"ת וזו ארץ אשר ד"א דורש אותה תמיד כי שם שכינת עוזו תמיד ובהיפוך אויר ארץ עכו"ם טמאה כי שולט רוח הטומאה בארץ והיא מונע את האדם מעבודתו ית"ש, וז"ש משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם ר"ל היא המקום אשר היא לכם כי עניני עוה"ז (כב-22) ועניני גופני אינו לכם כי הוא רק כעוסק בשדה אחר אבל א"י הוא לכם שלכם תהא כי מרגליות טובה תלוי בצוארה שיש בה סגולה לעבודת השי"ת ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, עפ"י המבואר בישמח משה עה"פ יאר ד' פניו אליך ויחנך וז"ל קדשו כפי מה שפרשו חכז"ל וכפי מה שפירש החן טוב ברכת יברכך הכוונה שיהא כשרים וצדיקים א"כ לפי"ז היא לכאורא נהמא דכסופא כיון שיהי' צדיקים שלא בעמל ויגיעה וידוע דבנהמא דכסופא מתבייש פנים נגד פנים ולכך אין להביט בו אך באהבה החנות נהמא דכסופא ליכא כמו בן המסיב אצל אביו ולכך אמר יאר ד' פניו אליך יביט בך בפנים מאירות והטעם לזה ויחנך היינו אהבה החנות עכ"ד זצ"ל, וז"ש יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ומולדתי אלך ר"ל דיתרו לא אבה ומיאן ללכת לאה"ק מכיון דשם עבודת השי"ת בניקל לעשות ולא כל כך בעמל ויגיעה רבה כמו בארצי חו"ל, על כן יותר טוב לו מבלי לשום לדרך פעמיו בדרך הקודש לא"י רק לשוב למקומיו ולארצו כדי ליקח שכר טוב בעמלו שלא יהא נהמא דכסופא, וע"ז השיב לו משה כי על כן ידעת חנותינו במדבר אתה ידעת החן שניתן לאבותינו במצרים ובאהבת החן נהמא דכסופא ליכא, וא"כ גם אם תבא עמנו לא"י ושם תעבוד במקום הקודש בלי עיכוב ומניעה מע"ז משכורתן שלימה מעם ר' ולא יהא נהמא דכסופא כיון שבא ממדת החן שנתברכו בזה עם בני ישראל והיית לעיניים ר"ל גם בעינך תביט ולא המבייש פנים נגד פנים כיון שהיא מאהבת המנות כנ"ל והבן. א"י נוסעים אנחנו וגו' התרגום אונקלוס מפרש והיית לנו לעינים וגבורן דאיתעבידא לנא חזיתא בעינך, ונראה עפימ"ש הטו"ז בענין נס חנוכה דע"כ נשאר שמן ביום א' כדי שיחול עלי' הברכה כדמצינו באלישע כ"א אסוך שמן ומבואר בזוה"ק שצריך דבר יש שיחול עליו הברכה ובס' אפיקי יהודא השיג עליו כי זה אינו אלא כשהוא ע"י בו"ד צריך להיות דבר יש למען יהי' מכוסה בטבע קצת אבל בודאי כי יד ד' לא קצרה מהושיע בלי דבר יש כמו סברא יש מאין, ועפי"ז פירש אא"ז זצוקלה"ה