עצי חיים על התורה קע

מכל העמים מפני שהם זרע אברהם אוהבי עכ"ד ז"ל ועיין מ"ש בפ' וירא, והנה פרש"י מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה ואמר הכתוב שאי את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם ר"ל דלא זז מחיבתן לישא את ראשם ולידע מנינם בכל שעה מפני שהם זרע אבותינו והיינו למשפחותם לבית אבותם, וז"ש המדרש מה ראת להתקרב להם יותר מן הכל הלא מצד עצמם אינם כדאי וסתם הקב"ה את פיהם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני ר"ל דהם כדאי וראויים ליבחר בהם מכל העמים מפני שהם זרע אברהם יצחק ויעקב. שאו את ראש בנ"י ובמד"ר בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל וכו' יתבאר ע"ד שאמרו בזוה"ק כי שבעה שבועות ימי הספירה הם כנגד שבעה ימי נקיים כדי לטהר המדות אשר נפגמו ונתקלקלו ובזה יזכו ישראל לקבל התורה בחג השבועות שהוא דוגמת נשואין וכמ"ש מז"ל ביום חתונתו זה קבלת התורה והנה איתא במדרש תנחומא פ' האזינו דתשובה לא מהני רק לישראל אבל לא לאוה"ע ופי' המפורשים משום דבישראל אוקמי' אחזקת אבהתא וכל מה שעושים הוא מפאת היצה"ר וכמ"ש חכז"ל ואשר הרעותי אני גרמתי להם שבראתי היצה"ר אבל באוה"ע אשר אין להם זכות אבות וכל תאותם בוער בקרבם מעצמם ולכן לא מהני להם תשובה ועיין בקדויו"ט פ' אחרי, וי"ל דהיינו מה ששאלו אוה"ע מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל היינו כיון דקבלת התורה הוא דוגמת חבת נשואין ושייך לשון קריבה וכמו דכתיב בכל עריות לא תקרבו וגו' וכיון דצריך לטהר עצמו מקודם כמו אשה מטומאת נדתה ואז יקרב לעשותו ובאוה"ע דלא מהני להם תשובה לכן לא הי' ראויים לקבלת התורה כיון שמקורם לא טהור וסתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני ר"ל דבישראל מהני התשובה מכח יחוסיהם הם ובשבעה שבועות נטהרו לתקן המדות אשר נפגמו ולכן ראויים לטהר עצמם ולקבל התורה אבל באוה"ע אשר כבר נטמאו אין ראויים עוד לטהר עצמם ולקבל התורה דהא באוה''ע לא מהני תשובה. איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בנ"י מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, וי"ל מדוע כתוב באותות לבית אבותם יחנו הלא גם בלכתם ובמסעם כן נסעו לדגליהם וגם מה שפרש"י מנגד מרחוק מיל וקשה הלא סביב משמע דקרוב הוא ועיין בייט"ל מה בזה ולדעתי נראה עפי"מ דאיתא במס' שבת דף ל"א סותר ע"מ לבנות שלא במקומו פטור ופריך ממשכן דהוי כסותר ע''מ לבנות שלא במקומו ומשני כיין דכתיב עפ"י ד' יחנו ועפ"י ד' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ע"כ, ולכאורה הוא משולל הבנה ופי' בס' ערבי נחל פ' שלח עפי"ד הזוה"ק והאר"י ז"ל שהקשו הלא ידי איסור קדשים בחוץ עבור כי אין מקום להקריב קרבן אם לא בביהמ"ק שעומד בא"י אשר שם נתקדש בעשר קדושות וא"כ איך הקריבו קרבנות בכל ארבע שנה שהיו ישראל במדבר ותירצו כמו שמצינו ביעקב אבינו שקיפל הקב"ה את כל א"י והניחו תחתיו כמו כן בישראל בעת צאתם מארץ מצרים בכל מקום שהי' חנייתם וגם בנסעם נסע עמהם א''י וכל הקדוש שה והנה נודע שהקדושה השוכן ומשגיח בא"י הוא מדת מלכות והנה מדה זו נקרא פה כמבואר במאמר אלי' ז''ל מלכות פה, בש"ס כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו שכל מקום שהלכו הלך עמהם א"י וקדושתו הנקרא פי ד' הו"ל סותר ע"מ לבנות במקומו דהא באותו מקום שסתרו באותו מקום עצמו בנאו שסתרו בא"י ובנאו בא"י עכ"ד ז"ל, ובזה י"ל משאחז"ל במגילה דף כ"ט עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבע בא"י וי"ל עפ"י הנ''ל דהיינו משום דכתיב ויתפללו דרך ארצם דצריך לכוון עצמו בעת התפלה נגד א"י כמבואר בשו"ע משום דתפילות ישראל יתקבלו ביותר בא"י ולכן יעשה ד' עמנו אות לטובה אשר בכל מקום בית תפלתינו קדושת א"י עצמו עמנו בכל מקום שאנחנו יושבים נמצא שהביהכ"נ שבחו"ל הוא ממש א"י ולכן עתידין שיקבעו שם כיון שבאמת הם חלק מא"י, וזש"ה שמחתי באומרים לי בית ד' נלך ואמר הטעם דהא עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים דהא הקב"ה קיפל לנו בביהכנ"ס א"י ממש, וזש"ה כאן איש על דגלו באותות לבית אבותם ופרש"י באות שמסר להם יעקב וי"ל דאות שמסר לנו יעקב היינו אשר קיפל הקב"ה א"י תחתיו כן גם בישראל בעת חנייתם במדבר נחלו מדה זו מיעקב אביהם אשר יחנו בנ"י ר"ל אפי' בעת שיסע בנ"י הלשון שפי' ש ם י ש ב כ שאהא ים ז"ל מלכות פה, חא"ש