עצי חיים על התורה קסה

ועכ"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך אף בלכת אין שום דבר מבטל אותי מעבודתו ית"ש. סימ"ש בסה"ק ההבדל שבין עושי מצוה ללומד תורה שתורתם אמונתם שעל בעלי מצות חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם כלו' עליהם ע"י מלאך אבל על בעלי תורה כתר תורה כראוי הקב"ה משגיח עליהם ובעצמו כי שכינת עוזו ית' הוא תמיד במקום רה עי' בנזה"ק ריש פ' ויצא. ועפי"ז פירשתי ז"ל בב"מ ד' פ"ה על מה אבדה הארץ דבר אמרו חכמים ולא פירשו נביאים ולא פירשו ירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על את תורתי אשר נתתי לפניהם ויש להבין בעונש ביטול תורה חרבה הארץ וכבר נאמרו פרושים רבים ונראה דהנה ידוע דכל שארי נתונים הם תחת שרי מעלה אבל א"י הוא הקב"ה ודורש אותה תמיד לא ע"י מלאך כ"א בעצמו ובכבודו והנה כל זמן שעסקו בתורה השגיח עליהם בעצמו לא ע"י מלאך ע"כ ראוים לישב בטח בא"י כי גם הארץ ההוא זו שהשגחת הארץ רק משכינת עוזו ית"ש לא כן כשעזבו את התורה אבדה הארץ כי ם לשבת בה אם אינם בבחי' זו שיהי' כדאים ת השם לבדו כמו הארץ ההוא וזש"ה אם תלכו פירש"י שתהי' עמלים בתורה דייקא התורה תהי' מושגחים מכבודו בעצמו ית' וישבתם לבטח בארצכם כבחי' הארץ אשר עיני ה' דורש אותה הוא ולא אחר. לפ' לשון רש"י שתהיו עמלים בתורה ונתנה בולה וגו' והשיג לכם דיש את בציר וגו' ש בישמח משה פ' בשלח כי הנה נקנס על בזעת אפיך תאכל לחם ע"כ צריך לבלות מנים טובא למצוא טרף לביתו והנה באמת מה שאמר הכ' בזעת אפיך וגו' ג"כ על לחם שנ' לכו לחמי וגו' דהא להבין בתורה צריך רבה והדעת נותן דהיגיעה נתחדש אחר כי מקודם הי' כתנות אור דהיינו שלא הי' המבדיל בין אור תורה לבינו אבל אחר החטא ה כתנות עור בעי"ן והוא מסך המבדיל צריך ליגיעה רבה וא"כ אף שהגזירה והקנס נקנס על כל בני אדם הנה אותן שתורתן אומנתם שוב אין צריכין לשוב השתדלות לטרפם לפי שנתקיים בהם הגזירה בעמל התורה וזה ביאור דברי הגמ (סנהדרין צ"ט ע"ב) אדם לעמל יולד אינו יודע אם לעמל תורה אם לעמל מלאכה ר"ל כי הבחירה ביד כל האדם באיזה עמל שיבחר כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל תורה וזהו אמרם כל המקבל עליו עול תורה ונתקיים בו הגזירה בעמל התורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א עכ"ד ז"ל עיי"ש. ובזה יש לפ' דברי הגמ' ברכות ד' ל''ה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שכ' ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י עצמן שנ' ואספת דגניך וכו' ועפ"י הנ"ל יובן דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום היינו שהם עמלים בתורה ומקבלין עליהם עול מלכות שמים ובזה מקיימין הגזירה הקדומה של בזעת אפיך תאכל לחם ע"כ אין צריכים עוד לעמל ויגיעת עוה"ז ומלאכתן נעשית בלי טורח ויגיעה והיינו ע"י אחרים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום ליגע עצמו בדברי תורה הנה הנם צריכים לקיים הקנס עפ"י פשוט וע"כ ואספת דגניך ע"י עצמו בעמל ויגיעה וזש"ה אם בחקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה עמלים דייקא דאדם לעמל יולד וא"כ תקיימו העמל בד"ת וע"כ ונתנה הארץ יבולה בדרך מתנה בלי שום פעולה ויגיעה והשיג לכם דיש את בציר שלא כדרך הטבע דהיינו בלי שום עשי' כיון שנתקיים הגזירה בעמל התורה וע"כ אין צריכין לעמל המלאכה. ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ובמד"ר ועשיתם אותם אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמיכם וצ"ב גם מה שהקשו המפורשים במה שנכתב יעודי עוה"ז בהאי פרשה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' עקב לפרש הכ' ד' רועי לא אחסר עפ"י הגמ' ראית מימיך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והנה עיקר האדם היא הנשמה וא"כ אם עושה רצון קונו אינו חסר מרמ"ח אבריו ושס"ה