עצי חיים על התורה קסג

ע"י אחרים ומעצמם ולכן בזה אשר שבת תהי' לארץ יהי' לכם לאכלה מעצמם וע"י אחרים והבן. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף וגו' וצויתי את ברכתי לכם, והקשו המפו' איך יעלה עה"ד לשאול ע"ז דהוא ח"ו מגדר מיעוט האמונה הן לא קצרה יד ד' להושיע וכבר כתבתי פי' ע"ז בפ' מקץ, והנראה לפרש דהנה אמרו ז"ל המוסר עצמו ע"מ שיעשו לו נס אין עושין לו נס דכתיב הן לא ידוע לך מלכא וגו' וכן אי' במדרש דמת הרן על פני תרח אביו מפני שאמר אם נצח אברהם מן דאברהם אנא עיי"ש. ויתבאר דבר זה עפי"מ דאמרינן בגמ' (ברכות דף כ') מ"ש ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא קמאי דקא מסרי נפשי' אקדושת השם אנן לא מסרן נפשן אקדושת השם וכו' ופי' בעין יעקב הטעם דקמאי כשם שמסרו נפשם על קידוש השם שלא כדרך הטבע כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו כן נעשה להם נס שלא כדרך הטבע עכ"ד ולכן אמרו המוסר עצמו ע"מ שיעשו לו נס ועל מנת כן עושה כדי שיעשו לו נס וע"כ לא איתרחיש לו ניסא כי אם עושה בדרך הטבע ככה יתנהג עמו בדרך הטבע ולא בדרך נס, ועם זה יתבאר דברי הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע וגו' הכוונה דכן יראה בעיניו דאם לא יזרע ולא יבצור בשנה השביעית לא יהי' לו מה לאכול ודיבר הכ' בניחותא ולא בלשון קושי' רק כן תאמרו שלא יהי' להם מה לאכול ועכ"ז הוא עושה בעבור מצות ד' ולא יביט על נפשו לדעת מה יהי' עמו ורק בהפקירא דנפשי' ניחא לי לבלתי סור מאחרי ד' ולא יהי' צופה ומביט אשר השי"ת ישיב לו כל תגמולוהו במה שקיים מה שצוה לו ד' והיינו שלא יעבוד עבודתו ע"מ שיעשה לו נס ואז וצויתי את ברכתי אבל לא כן אם יהי' בהבטחה זו שבודאי השי"ת ישלם לו כפעולתו ומה שהי' צריך לגדל בשביעית יזמין לו השי"ת הריוח ממקום אחר וע"מ כן עושה הרי הוא כאלו מוסר עצמו ע"מ שיעשה לו נס והעיקר דב"כ וב"כ העיקר בעיניו רק למען לא יסור מן המצוה ימין ושמאל ואז בזה האופן דייקא וצויתי את ברכתי. א"י וכי תאמרו מה נאכל וגו' עפימ"ש אא"ז ז"ל בייט"ל פ' ראה לפ' הגמ' כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו שיהא לאחדים עם הג"מ נותנים לו כחלה בלי מצרים עפ"י המדרש אין ישראל ניזונים אלא בזכות האמונה וכתבו המפורשים הטעם שעל זה מגיע שכר עוה"ז דהוי שכרו ע''י עצמו ועובר על בל תלין משא"כ בשאר מצות ששמענו מפי משה הוי ע"י שליח ואינו עובר על בל תלין דהאמונה היא אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו והיינו דכתיב טובים השנים (ששמענו) מן האחד אשר (כי) יש להם שכר טוב בעמלם, והנה שבת עיקר האמונה כי ששת ימים עשה ד' וגו' וגם זכר ליציאת מצרים כדכתיב כי עבד היית ולכן על שבת מגיע שכר עוה"ז וכמו שכתבו דורשי רשומות שבת ר"ת ב''יומו ת"תן ש"כרו והיינו בתובעו דוקא דבלא תבעו אינו עובר עליו, וז"ש כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו דייקא ושמא תאמר א"כ ירצה שכרו בעוה"ז ומה יהי' לו לעוה"ב ולזה אמר נותנים לו נחלה בלי מצרים א"כ יש לו שכר בזה ובבא עכ"ל ז"ל, והנה בשמיטת הארץ ידוע כי הוא ג"כ למען יבינו כל העולם וישכילו כי הקב"ה ברא את הארץ ונתנה לאשר ישר בעיניו וזה שפרש"י ושבתה הארץ שבת לד' כשם שנאמר בשבת בראשית ר"ל דשבת בראשית מורה על חידוש העולם כך שבת הארץ רמז לבריאת העולם עיין בכלי יקר ומפו' ולפי"ז גם ע"י מצות שמיטה מגיע שכר בעוה"ז כיון שהוא מורה על האמונה כנ"ל ובזה יתכן לומר ענין שמיטה אצל הר סיני ללמד יצא כמו השנים אשר מפי הגבורה שמענו עת אשר קרבנו המקום לפני הר סיני ומגיע לנו ע"ז שכר עוה"ז כיון שלא הוי שליח ה"נ שמיטה מורה על חידוש העולם והאמונה אשר נטע בתוכינו לכן על זה גם כן מגיע שכר עוה"ז. וזש"ה וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית דהא מה שמגיע שכר עוה"ז היינו דוקא אם תבעו ואז וצויתי את ברכתי לכם לשלם לאיש כמעשהו כדין התורה שלא לעבור על בל תלין.