עצי חיים על התורה קנ

יקדים לה' כאמור. ויתבאר בזה המדרש אשה כי תזריע וגו' והטעם דתורתו מתפרשת אחר תורת בהמה וכו' כדברי הגמ' הנ"ל כדי ללמוד מדת ענוה ובזה יוכל להקדים לה' וע"כ אמר הה"ד אחור וקדם צרתני ר"ל אם יתגאה מי הקדים לעשות מצוה טרם עזרתו מעם ה' וזהו בבחי' אחור אבל אם בענוה יאחז ערכו אז הוא בבחי' קדם שהוא מקדים לה' והבן. אשה כי תזריע וגו' וטמאה וגו' וביום השמיני ימול וגו' וקשה מה ענין מצות מילה לכאן. ונראה עפי"מ שכתבו בטעם סיבת חטא הקדום דלכאורה יפלא הכי יציר כפיו של הקב"ה יפנה עורף לבלי שומע בנקל ה' שלא נצטוה אלא מצוה אחת. וניחא להו להמפו' דהנה ידוע דעיקר מה שנברא האדם הוא לשבר את הטבע מה שנולד מבטן אמו בתאות וחומריות. והנה קודם חטא אדה"ר הי' מושלל מהגשם והי' כאחד ממלאכי מרום ואח"כ כשחטא נתגשם ע"י תערובות טו"ר וזהו המסיתו לכל דבר ולכן היי זאת בכוונה וה' אנה לידו להכשל בחטא כדי שיהי' בו מהגשם והאדם בבחירתו יעמוד נגד היצה"ר לכבשו ולנצחו וזהו טובה גדולה לאדם אם יצא כגבור נגד יצה"ר והדברים עתיקין כ"כ האר"י והערבי נחל. ועי' מ"ש בפ' בראשית. והנה אמרו במס עירובין אמר ר' יצחק הרבה ארבה עצבונך אלי שני טיפי דמים דם נדה ודם בתולים הרי שחטא הקדום הוא מקור לדם נדה וזש"ה וטמאה שבעת ימים והוא ע"י חטאו דאדם קדמאה דהוא סבה ראשונה כדי שיהא האדם מוכרח בכחו וגבורתו לעמוד מול עצת היצר וע"כ ביום השמיני ימול וגו' שהוא ג"כ רמז אשר האדם בבחירתו צריך לעבוד עבודה תמה להשלים עצמו במדותיו כמו"ש בספר החינוך פ' לך כי שירש מצות מילה ממה שלא נברא מהול לרמז כמו שתשלום צורת גופו הוא ע"י פעולות אדם ככה תשלום צורתו הנפשיות הוא ע"י מעשה ופעולתו הטובים עכ"ד וע"כ אמר הכ' אחר שהזכיר טומאת נדה ויולדת שהיא בא מסבת חטא הקדום כדי שהאדם יעמוד בבחירתו אמר ג"כ מצות מילה שהיא ג"כ לרמוז אשר האדם בחירתו חפשית וצריך להשלים עצמו ע"י מעשיו ופעולתו הטובים. א"י על המדרש הנ"ל אחור וקדם צרתני זכה נוחל שני עולמות וכו' עוד שם אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך. ונראה עפימ"ש בבני יששכר במאמרי שבתות מאמר ד' במה שאמרו חז"ל במעשה בראשית נמלך בנשמותיהן של צדיקים תחלה דהנה השי"ת רצה לברוא העולם הנסיון והבחירה שיהי' כל הפעולות והמעשים נעשים כפי מעשה התחתונים הכל ע"י התעוררת דלתתא הנה הי' בהכרח שגם בראשית המחשבה יהי' ע"י התעוררת דלתתא כי היסוד שורש הכל והאיך יהי' באפשרי הר' לא הי' אלא הוא ושמו בלבד ע"כ ישראל עלה במחשבה כביכול שיער בחכמתו ית"ש איך שיהי' לו תענוג מעבודת ישראל בכל זמן ועדן אחר הבריאה ובפרט מעבודת הצדיקים בכל דור ודור וזה הי' מספיק להתעוררת דלתתא כיון שהי' מוכנים לצאת אל הפועל לפי"ז מה שכל אחד ואחד מישראל עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית זה הי' במעשה בראשית בבחי' אתערותא דלתתא והבן מאוד עכ"ד ז"ל ובזה פירשתי אמרם ז''ל במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ויש להבין איך רשע אחד מאבד את העולם כלו ח"ו ועי' בברטנורא שם משפ"י ולהנ"ל יתבאר כיון דכל מעשה בני אדם לטובה הי' בראשית המחשבה בעת בריאת העולם וזה הי' בבחי' התעוררת דלתתא וא"כ מי שהוא רשע ח"ו מאבד את העולם כיון שבמעשיו נחסר עי"ז האיתערותא דלתתא ולהיפך ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם כלו שבזה שמקיימין מצות השי"ת זה הי' במעשי בראשית להתעוררת דלתתא וע"כ מקיימין את העולם כיון שרק במעשיהם גרמו מה שצוה ונברא העולם והבן. וע"י מ"ש בפ' משפטים. ועם זה יובן דברי המדרש הנ"ל עה"פ אשה כי תזריע דמדבר מתחלת ביאת האדם לעוה"ז ומפרש ג"כ יצירתו כמושפ''י רש"י כאן ואמר הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשי בראשית. כיון דנשמותיהם של צדיקים עלה במחשבה תחלה ובכח מעשיהם