עצי חיים על התורה טו

והנה באוה"ח פ"ז כתב כי בששת ימי המעשה נברא גוף העולם ולא הי' בו כח להתקיים רק ע"י השביתה ביום השביעי הקנה בו נפש למען יעמוד וז"ש כי ששת ימים כלומר שיעמוד רק ששת ימים עשה ד' וגו' וביום השביעי שבת וינפש הקנה בו בחי' נפש להתקיים עכ"ד. ובזה פי' בישמח משה שומריו וזוכריו המה מעידים כי לששה הם ברואים ועומדים. לא אמר בששה רק לששה כי לא הי' יכול להתקיים עד שקנה נפש ביום השביעי. ומזה נשפוט כי בכל יום השביעי שבת קודש נברא מחדש העולם ומלואה כמו בתחלת הבריאה ואם כן כמו דאמרינן בעשי"ת דא"צ להתעוררת דלתתא רק הי"ת מעורר אותנו כיון שהזמן מסוגל ומוכשר לזה להתעוררת דלעילא בלי שום התחלת עבודת עבד דלתתא כ"כ בכל שבתות דכולי שעתא דהעולם נברא מחדש כנ"ל בשם האוה"ח דנתעורר עי"ז התעוררת דלעילא כיון שהוא באמת אז הזמן של התחלת בריאת העולם בכל שבת ושבת. וזש"ה שאחר שכלה השי"ת מלאכתו אשר עשה ונשלם זמן ועת בריאת עולם ר"ל אשר בעת ההוא מסוגל להתעוררותא דלעילא ומנוחה והשקט בלי שום עבדות לזה דלתתא וזה שרמזו חז"ל חסר מנוחה ר"ל שצריך לעבוד מעצמו לעורר את עצמו לשוב כיון שכבר נגמרה מלאכתו אשר עשה וע"כ אמר בא שבת בא מנוחה כי שבת היא ג"כ עת בריאת העולם מחדש בכל פעם וע"כ נזכה לזכות להתעוררתא דלעילא ג"כ ע"י השבת כמו בעי"ת והבן. (אח"ז מצאתי מעין זה בבנ"י מאמרי השבתות.) ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו וגו'. לא טוב היות אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. להבין הסמיכות זל"ז ציווי על עץ הדעת ללא טוב היות אדם לבדו (ב') עזר כנגדו דלכאורה היא תרתי דסתרי ודברי רש"י ידועים. והנ"ל כי הנה ידוע שהעיקר מה שברא הקב"ה את האדם על האדמה היא רק לעבוד אותו בכל לבבו ונפשו ומאודו לכבוש את יצרו הבוער בקרבו ולא נברא האדם אלא לשבר את הטבע ובזה ב"א שוכנים בתי חומר גדולים יותר ממה"ש לפי שאין להם שום יצה"ר להטותם ימין ושמאל לעבור את פי ד' אשר לא כן בני אדם המה בשר ודם וכרוך בטבעם מעת צאתם מרחם אל תאות ותענוגי בשרם כמאה"כ כי יצר לב האדם רע מנעוריו ובכן יזכה נער את ארחו אם הוא גבור וכובש את יצרו ומושל ברוחו מלוכד עיר. והנה קודם חטא אדם הראשון הי' מושלל מגשמיות והיה כמלאכי מרום כמבואר בספה"ק קודם החטא הי' כתנות אור בא' ר"ל בלי גשם וחומר כלל רק רוחני כעצם השמים לטוהר ואח"כ נתגשם בכתנות עור בעי"ן. (עי"ן בזוהר בא ובפ' ואתחנן חנן ד' רס"א ובנזה"ק סו"פ י"ח באורך). ולדעתי י"ל כי סבה מאת ד' היתה זאת לחטא הקדום דלכאורה יפלא וכי יציר כפו של הקב"ה שלא נצטווה רק על מצוה חדא ועוד לא פנה היום וצללי ערב עוד לא נטו פנה עורף לבלי שמוע בקול ה' אולם לכך אנה ה' לידו להכשל בחטא כדי שאח"כ כשיאכל מעה"ד יהי' בו מתערובות טו"ר עבודה שהוא זרה ממנו ג"כ ר"ל אחר החטא הוטל בו ארס זוהמת הנחש הקדמוני הוא היצה"ר שניתן באדם ומסיתו. ולזה צריך האדם להבין ולהשכיל שע"כ בא לו היצה"ר כדי לעמוד נגדו ולהתגבר עליו ונתן לו הקב"ה גם את היצ"ט שיוכל לעמוד נגדו כאמרם ז"ל בגמ' אלמלא עוזרו לא יכול לו. וז"ש הכתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו לא טוב היות האדם לבדו כלומר בלי יצה"ר דהעיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא שיהי' לו יצה"ר כדי לכבשו וע"כ אמרו במדרש טוב מאוד זה יצה"ר וא"כ לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר זה יצ"ט וגם כנגדו הוא היצה"ר והבן. ויבא קין מפרי האדמה וגו' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו וחלביהן וישע ה' אל הבל וגו' הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב וגו'. והקשו המפורשים מה נשתנה זמ"ז כיון שכל אחד הביא ממה שבידו. גם צל"ד מה חטא קין על שאמר לו הקב"ה אם תטיב ואם לא תטיב. ונראה לי בהקדם לתת טעם קצת לפי ענ"ד מדוע ולמה הקפידה תורה להביא קרבן לה' מן הבקר או מן הצאן פי' ממין שיש בו רוח חיים דוקא. ונראה עפ' מש"ל משמיה דהגאון מוהר"א מווילנא לפרש דע