עצי חיים על התורה קמח

חטא וע"כ אמר לו משה למה אתה בוש ר"ל מה זה שאתה בוש בעבירה שבידו וזהו עיקר החרטה והתשובה בושה והכנעה ומרדות בלבו של אדם וכמו שאחז"ל כל העושה עבירה ומתבייש מוחלין לו לכך נבחרת בחיים ומהני הקרבן כיון דלאחר התשובה גם הדין מסכים להביא קרבן להתכפר בו כנ"ל זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ובילקוט אשר צוה ד' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם וצ"ב, ונראה דהנה כתבו התוס' בע"ז דף ג' דהא דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה לפי שהיצה"ר מתגבר יותר על המצווה להחטיא ממי שאינו מצווה עי' בע"י שם, ועפי"ז פרשתי הכ' התהלך לפני והי' תמים ופרש"י התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים שכ"ז שהערלה בך אתה בעל מום לפני, ונתקשו המפורשים מדוע לא נקרא תמים עד שמל עצמי וי"ל דהנה אאע"ה שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה חוץ ממצות מילה מילה שלא קיים עד שנצטווה והנה עד שלא קיים מצות מילה יש לבעל דין מקום לחלוק דאין רבותא דהא לא הי' מצווה ועושה ואין היצה"ר מתגרה בו ואלו הי' מצווה ועושה אולי לא הי' יכול לעמוד לכבוש את היצה"ר והנה עכשיו שצוה לו הקב"ל להמול את בשר ערלתו ועמד בנסיונו לכוף את יצרו הרי מזה דאף בדבר שהוא מצווה עליו ואעפי"כ יעשה כתורה וכמצוה ע"ב בשכר זאת תמים יקרא בכל מעשיו כי מזה נראה בחוש שאפי' אם הי' מצווה בכל מעשיו הטובים שעשה עד כעת הי' מתגבר על היצה"ר לעשות את אשר צוה ד' אותו, ובזה יל"פ הכ' ויפול אברהם על פניו ופרש"י ממורא השכינה שעד שלא מל לא הי' בו כח לעמוד ורוה"ק נצב עליו וצ"ב ונראה עפימ"ש בקידושין דף ל' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו שנאמר וכו' וא"כ נשמע שהאדם זוכה להשראת השכינה כדי שינצל מהתגברות היצה"ר עליו וא"כ אאע"ה קודם שנימול שקיים כל התורה בלי צווי וא"כ לא הי' לו היצה"ר וע"כ לא הי' בו כח לעמוד כשרוה"ק נצב עליו דהא השראת השכינה הוא על האדם כדי להנצל מהיצה"ר ובאאע"ה בלא"ה לא הי' היצה"ר מסיתו כיון שהי' אינו מלווה ועושה עד שנימול. ויתבאר דברי המדרש הנ"ל דהנה לעיל כתיב כי היום ד' כראה אליכם פרש"י להשרות שכינתו במעשה ידיכם וז"ש זה הדבר אשר צוה ד' תעשי ר"ל אם תעשו מה שצוה ד' אתכם אז וירא אליכם כבוד ד' להשרות שכינתו בתוככם כיון דע"י הציווי בא התגברות היצה"ר וע"כ תזכו להשראת השכינה לעזור אתכם להצילכם ואמר המדרש אותו היצה"ר תעבירו מלבבכם דאעפ"י שתהא מצווים ועומדים והיצה"ר מתגבר עי'ז ולכן תעבירו אותו מלבבכם. זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ובמדרש אורי יצה"ר תעבורו מלבבכם, אפ"ל עפי"ד הגמ' סוכה דף נ"ב לעת"ל מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר וכו' ואף הקב"ה מתמה עמהם שנאמר גם בעיני יפלא, ופי' המפורשים הכוונה עפימ"ש חז"ל לולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ויאמרו הצדיקים א"כ איפוא מה נבא מחר על שכרינו שלא יהי' נהמא דכסופא כיון שלא נעשה דבר מצדנו ולכן גם הקב"ה כביכול מתמה עמהם שנאמר גם בעיני יפלא ר"ל שהקב"ה יתלה הנצחון בהם ויאמר גם בעיני יפלא נצחונם עכ"ד עיי"ש. וזש"ה זה תדבר אשר צוה ד' תעשו ר"ל מה שהקב"ה צוה עלינו אף שהכל בא בעזר ד' מ"מ תעשו ר"ל העשי' נקרא עלינו כאלו אנחנו עשינו בלי עזר ולכן וירא אליכם כבוד ד' דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאיסתכולי באפי' והיינו וירא אליכם כבוד ד' שלא נבוש בעוה"ב ונוכל לראות כבוד ד' כיון שהקב"ה יתלה הנצחון בנו כאלו מעצמינו עשינו בלתי עזר מקודש, וז"ש המדרש אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם אנו מעצמינו נעבור את היצה"ר והקב"ה יתמה עם הצדיקים כאלו הם לבדם היו יכולים לכבוש אותו. וזש"ה ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח פרש"י שהי' אהרן בוש להקריב את הקרבן שבא על חטא לכפר כיון שהי' חושב בנפשו אשר מעתה לא יוכל לכבוש את היצה"ר מעצמו וא"כ יהי' לו נהמא דכסופא וע"כ הי' בוש עתה יותר כיון שאחר החטא קשה יותר את היצה"ר וכמו שמצינו