עצי חיים על התורה יג

התורה טוב שנברא האדם. וזאת תורת המסורה בראשית ברא אלקים בשביל התורה שנקרא ראשית היינו ע"י התורה מקיים המצות במחשבה ומצטרף למעשה. ואמר אשר ברא אלקים לעשות כלו' דעיקר בריאת האדם הוא רק אם מקיים מה שצונו לעשות הם המ"ע אבל בלא זה הא הלאוין הם יותר מהמ"ע ורחוק לשכר וקרוב להפסד. ואמר ברא אלקים אדם על הארץ היינו שנברא וטוב לו שנברא באם מקיים המ"ע במעשה ובמחשבה ג"כ והם יותר על הלאוין וקרוב לשכר. א"י לפ' המסורה עפימ"ש הגאון מווילנא דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. כי נתינת דין הוא על מה שחטא ונתינת חשבון הוא מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים המצות בכל שעה ורגע א"כ באותו שעה שעבר עבירה מלבד העבירה שעשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים מצות בעת עשיית העבירה עכ"ד ז"ל. והנה מה שמחויב בכל שעה לקיים המצות ואין אדם חפשי לעולם משום דהא בשביל זה נברא וגם אם ישמור עצמו שלא לחטוא אינו יוצא י"ח מה שבא האדם לעוה"ז דהא גם אם לא הי' נברא האדם ג"כ לא הי' עושה עבירות וא"כ מה שנברא האדם הוא רק כדי לקיים מצותיו ית"ש. וז"ש המסורה בראשית ברא אלקים וכפרש"י בשביל התורה ובשביל ישראל היינו שישראל יקיימו התורה ועדיין איני יודע אם בזה אשר ישמור א"ע מכל חטא ופשע ג"כ יצא י"ח, או מחויב להשתדל בכל שעה לקיים מצותיו ית"ש ובשביל זה נברא האדם וז"ש המסורה אשר ברא אלקים לעשות מצות ולא די במה שלא עשה עבירות, ואמר דאל"כ למה נברא וזהו אשר ברא אלקים אדם על הארץ דאם לא יבא לעולם ג"כ לא יעשה עבירות וא"כ עכשיו שנברא בודאי היא העיקר שיעשה מצות ואין אדם חפשי מבלי לקיים מצות ה'. א"י לפ' המסורה הנ"ל גם לפ' סיום התורה נעוץ בתחלתו לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא וגו' ונראה עפימ"ש רש"י ז"ל בראשית ברא אלקי' בתחלה עלה במחשבה לברוא במה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר למדה"ד. והיא תמי' דאם רצונו ית' שיתקיים במדה"ד בודאי הי' קיום לעולם אף במדה"ד. ונראה לפרש דברי רש"י עפי"ד התיקונים תקון כ"ט וז"ל פקודין דלא תעשה מסטרא דדין דאיהו אלקים פקודין דעשה מסטרא דימינא דאיהו רחמי דכלילן באברהם עכ"ל ועי' רמב"ן עה"ת פ' יתרו עה"פ זכור את יום) וז"ש בראשית ברא א' בתחלה עלה לברוא במדה"ד היינו שישמור האדם א"ע מל"ת דבא ממדה"ד משם אלקים כמ"ש בתיקונים ראה שאין העולם מתקיים ר"ל דאפי' אם ישמור עצמו מל"ת מ"מ אין די בזה לקיום העולם כי האדם נברא כדי לעסוק בתורה ומצות וכל העולם לא נברא אלא לכבודו לעשות רצונו ית"ש וא"כ בזה שישמור עצמו מל"ת אין כדאי לקיום העולם לכן שיתף מדה"ר למדה"ד היינו שיקיים ג"כ מ"ע דהיא מסטרא דרחמי ועל אופן הזה ברא האדם שישמור עצמו מל"ת דהיא מסיטרא דדין וגם יתאמץ במ"ע דהוא מסיטרא דרחמי וזש"ה לכל היד החזקה מה שמקיימים בפועל ממש ובידו ובכחו והיינו המצות עשה ולכל המורא הגדול היינו הל"ת דאיהו מסטרא דדין אשר עשה משה וגו' היינו שיקיים המ"ע וגם המל"ת בראשית ברא אלקים וכפירש"י ראה שאין העולם מתקיים וכו' משום שצריך לקיים שניהם המ''ע וגם הל"ת. וזהו דברי המסורה בראשית ברא אלקים היינו בתחלה צריך לשמור ממצות ל"ת דאיהו אלקים ואח"כ אשר ברא אלקים לעשות ר"ל המצות אשר צונו ה' לעשות היינו המ"ע ובזה ראה קיום לעולם באם ישמור שניהם והיינו אשר ברא אלקים אדם על הארץ באופן זה היא קיום לעולם וברא את האדם, א"י לפ' דברי המסורה עפ"י מאמרם ז"ל ברכות דף י"ז כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ועי' בתוס' שם וז"ש בראשית ברא א' ופירש"י בשביל התורה שנקרא ראשית וי"ל דמהכא יש ללמוד דהעוסק בתורה שלא לשמה דנוח לו שלא נברא דהא עיקר בריאת העולם בשביל התורה וא"כ אם אינו עוסק בתורה לשמה א"כ הוא מאבד את העולם דהא בשביל תורה שלא לשמה בודאי לא נברא העולם. וז"ש בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית היינו אם עוסק בתורה לשמה וז"ש אשר ברא אלקים לעשות כדי לעסוק בתורה ע"מ לעשות לשמה. ובאופן זה ברא אלקים אדם על הארץ דהא בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא אבל אם