עצי חיים על התורה קכט

להתעררותא דלתתא ע"כ, וזש"כ כי אות הוא ביני וביניכם ר"ל ע"י יום השבת אנו נעשים כשותפים כביכול במע"ב וע"כ השבת הוא האות בין קוב"ה ובין ישראל וא"כ לדעת כי אני ד' מקדישכם כיון שאנחנו כשותפים במע"ב ע"י מה שנברא העולם בכל פעם מחדש ביום השבת וע"כ כיון דהוי כהתחלת בריאת עולם ע"כ אני ד' מקדישכם בשפע קודש הבאה ממעל בלי התעוררת דלתתא כמו בעשי"ת דהי"ת מעורר אותנו בלי אתעררותא דלתתא ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת, כפל הלשון לעשות את השבת ל"ל, ויתבאר ג"כ מה שאמרו חז"ל (שבת קי"ח) אלמלי שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין שנאמר אשר ישמרו את שבתותי, והביאותים אל הר קדשי, הטעם אמאי ב' שבתות דייקא. ונראה עפימ"ש דמתחלה צריך האדם להיות סור מרע שלא לעשות מכל הדברים לא טובים המפסידים בעבודת השי"ת כדי שלא יהי' זורע אל הקוצים ח"ו ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב לעשות המצוה בשלימות וצריך להכין בעצמי מקום טהור ופנוי להחזקת הקדושה לטהר לבבו מכל שמץ, ועי' מ"ש בפ' משפטים, ולפי"ז י"ל דאע"ג דשמירת שבת טוב ומועיל דאם נשמור את השבת מיד הי' נגאלים מ"מ הא לכל מצוה מקודם צריך לטהר עצמו כנ"ל וא"כ גם קודם השבת צריך לטהר עצמו מכל עונותיו כדי שיוכל לשמור את השבת בקדושה וטהרה והנה אמרו חז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, ועיין בטו"ז ריש הלכ' שבת, וי"ל דמשו"ה צריך שני שבתות כדי שיהי' שבת ראשונה מועיל למחילת עונותיו וטהר גברא ואח"כ יהי' כלי מוכן וראוי לקבל שבת הבאה ולשמור אותו כהלכתו וע"כ אמרו בדיוק אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין. וז"ש הכ' ושמרו בנ"י את השבת היינו שבת ראשונה ומועיל לו למחילת עונותיו כדי לעשות את השבת כהלכתו דאם יטהר עצמו בשבת הראשון אזי ראוי ומוכן שיהי' נחשב לפניו ית"ש מה שישמור אח"כ את השבת. ביני ובין בנ"י אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, פרש"י וינפש כתרגומו ונח וכל לשון נופש היא לשון נפש שמשיב נפשו ונשימתו וכו', אפשר לרמז עפימ"ש האלשיך פ' פנחס, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, דמאחר שאמר ונתתי משכני מה הוצרך לומר ולא תגעל וגו' אבל הענין היא עפ"י מאמרם ז"ל והוא במדרש שוחר וב עה"פ כל הנשמה תהלל יה, וז"ל נפשו של אדם עילות ויורדות תמיד לצאת ממנו שמשתוקקת לשוב אל שרשה הוא השכינה אלא שרואות שמלא כל הארץ כבודו חוזרת, וזה ונתתי משכני בתוככם בתוך לבבכם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם שהנשמה תרצה לשבת בגוף עכ"ד. ובזה נ"ל לפרש הגמ' מנחות (דף צ"ט) ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו תורה ניתנה בארבעים יום ונשמה נוצרה בארבעים יום כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת וכו' והנה אמרו ז"ל מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה הרי דהשראת השכינה היא רק במקום תורה ור' אמי ור' אסי לא הוי מצלי אלא במקום דהוי גרסי ג"כ מטעם הנ"ל כי שם עיקר השראת השכינה במקום שיושבים ועוסקים בתורה וע"כ אמרו בגמ' כל המשמר את תורתו וגורם להשכינה שישכון דירתו ומשכן כבודו בעוה"ז כי אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה וע"כ נשמתו משתמרת והנשמה תנוח בהגוף כיון שרואות את הקב"ה שוכן אתה, וידוע אשר שבת קודש מורה לנו באצבע שהקב"ה משרה שכינתו בתוכינו וכי עם בנ"י בנים למקום וכל האומות נתונים נתונים המה תחת המערכה ומשפט הכוכבים ואותנו לקח ה' לו לעם וע"כ אף כי מהטבע והמערכה יום השבת מורה על העצב ותוגה מאין פנות אל המנוחה וישראל שמחים עלי גיל כי הם רק תח"י הי"ת לבדו (עיין בפר"ד דרך הערבה וביע"ד באורך ביאור דבר זה). וז"ש וביום השביעי שבת וינפש ופרש"י לשון נופש שמשיב נפשו ונשימתו ר"ל שהקב"ה משרה שכינתו בתוך בנ"י ע"י השבת משיב נשמתו שהנשמה רואה את הקב"ה וחוזרת ונוחה בגוף כנ"ל. ויקהל